גיז'מאר

גִיזֶ'מָאר היא רומанса ברטונית (רומנסה, שיר עלילתי) מאת מארי דה פרנס משלהי המאה ה‑12. היא אחת משנים־עשר השירים בקובץ של המחברת. היצירה כתובה בצרפתית עתיקה, במשקל של שני משפטים מחורזים בני שמונה הברות.

מארי מציינת את שמה בפתח היצירה, וקובעת שתי מטרות לכתובתה: לשבח אנשים הראויים לשבח, ולהסביר את הסיפורים שמאחורי שירים שנשמעו אז. בגרסה הכתובה היחידה שמכילה את כל העלילות מופיע כתב‑יד הידוע בשם הרלי 978. בסופה של הגיז'מאר מציינת המחברת שהסיפור שימש בסיס לשיר ששרו פייטנים עם וִיאוֹל (וִיאוֹל, כלי נגינה דמוי כינור קדום) ונבל.

גיז'מאר, בנו של וסאל (וסאל, אציל שמשרת שליט), הוא אביר אמיץ שלא ידע אהבה. בציד הוא פוצע איילה לבנה; האיילה מדברת ומטילה עליו קללה: רק אישה שאוהבת אותו וסובלת בגללו תוכל לרפא את פצעיו.

הוא מוצא ספינה נטושה שעליה עולה בלי שליטה. הספינה מובילה אותו למדינה שבה המלך מכלא את אשתו ממניע של קנאה. המלכה מורשת רק לפגוש את אשת סודה וכומר מסורס. הספינה עוגנת בגן של הטירה, ושם המלכה ואשת סודה מרפאות את פצעיו ומקבלות אותו לחסות.

גיז'מאר והמלכה מתאהבים ומחליפים חפצים כמסמני אמון: הוא נותן לה חגורת‑צניעות, והיא נותנת לו שרוך‑מותניים מתלישת בגדו, שאף אחד לא יכול לפתור בלי לקרוע את הבגד. הם חיים באושר כשנה וחצי עד שחצרן מגלה את פרשת אהבתם. המלך גירש את גיז'מאר חזרה למולדתו.

המלכה נעלמת בצריח שיש, ולאחר שנתיים בודדות נמלטת ותשקול לקפוץ לים. אז מופיעה אותה ספינה, והיא עולה עליה. הספינה מגיעה לברטאן, שם אציל בשם מריאדוק מחזיק בה. הוא מנסה לפגוע בה, אך חגורת‑הצניעות מונעת זאת.

בהמשך נערך טורניר שבו גיז'מאר משתתף. הוא מזהה את המלכה, ובוחן את זהותה בכך שהיא מצליחה לפתור את השרוך שנתנה לו. היא מספרת לו את שהתרחש, מריאדוק מנסה להשאיר אותה, וגיז'מאר מתערב עד שמריאדוק נהרג.

המוטיבים הבולטים הם הספינה המסתורית, הקללה של האיילה, וחילופי החפצים שמאמתים אהבה וזהות.

בפתח היצירה מארי מציגה את כוונותיה, ומשייכת את הסיפור לשירים שהיו נפוצים בזמנה.

גיז'מאר הוא סיפור ישן של מארי דה פרנס משלהי המאה ה‑12. רומנסה, סיפור שיר ארוך. היצירה נכתבה בצרפתית ישנה.

גיז'מאר הוא אביר אמיץ. הוא מפצע איילה לבנה. האיילה מקללת אותו: רק אישה שאוהבת אותו תוכל לרפא אותו.

הוא עולה על ספינה מוזרה. הספינה מובילה אותו לטירה שבה מלכה כלואה בגלל קנאה. המלכה ואשת סודה מטפלות בפצעיו.

המלכה וגיז'מאר מתאהבים. הם מחליפים חפצים כדי להראות אמון: היא נותנת לו שרוך מחולצתו, והוא נותן לה חגורה מיוחדת.

אחרי שנה וחצי מגלים אותם. גיז'מאר נשלח הביתה. המלכה נשמרת בצריח. אחרי שנתיים היא נמלטת ועולה על אותה ספינה. הספינה מביאה אותה לברטאן, שם אציל בשם מריאדוק לוקח אותה. הוא מנסה לפגוע בה, אבל החגורה שומרת עליה.

בסופו של דבר נערך משחק שבו גיז'מאר רואה את המלכה. היא מצליחה לפתור את השרוך, ומספרת לו מה קרה. מריאדוק מנסה לשמור אותה, אך גיז'מאר מגן עליה ולבסוף מריאדוק נהרג.

יש בסיפור ספינה קסומה, קללה וחפצים שמאשרים אהבה.

מארי כותבת שהסיפור הוא גם הבסיס לשיר שנשמע אז עם וִיאוֹל ונבל.