גינטר גראס

גינטר גראס (1927, 2015) היה סופר ומשורר גרמני, זוכה פרס נובל לספרות. הוא התגורר בליבק וציין רבות את ילדותו בדנציג (כיום גדנסק, פולין). אביו היה גרמני פרוטסטנטי ואמו פולנייה-קתולית. משפחתו החזיקה חנות ומגורים בשכונת לנגפור.

בצעירותו היה חבר בהיטלר יוגנד, תנועת הנוער שהייתה חובה אז. ב-1942 התנדב לכוחות עזר שסייעו לוורמאכט, יחידות שלא היו לחימה ישירה. בנובמבר 1944 גויס לוואפן אס אס (הזרוע הצבאית של ארגון ה-SS הנאצי), אך את שירותו הזה גילה לציבור רק ב-2006. הוא שירת בדיוויזיית הפאנצר העשירית של ה-SS, נפצע ונפל בשבי ב-20 באפריל 1945 במרינבאד. שוחרר משבויים אמריקאים ב-1946.

לאחר המלחמה עבד במכרה (1946, 1947), עבר הכשרה כסתת, עובד מתכות, והיה לפעיל שלום בולט. הצטרף לקבוצת 47 ששאפה לשקם את התרבות והדמוקרטיה בגרמניה. למד פיסול וגרפיקה בדיסלדורף ובברלין. נישא לראשונה ב-1954 והתגרש ב-1978; נישא שוב ב-1979. משנת 1960 חי בברלין.

ביקר בישראל כמה פעמים (כולל 1967 ו-1971) וב-1973 ליווה את קנצלר גרמניה בביקור. תמך במפלגה הסוציאל-דמוקרטית ובוילי בראנדט. בשנות ה-80 היה פעיל בתנועת השלום, שהה שישה חודשים בכלכותה שבהודו ופרסם יומן מאויר על הביקור ב-1988. בין 1985 ל-1990 השתתף במסע לשחרור מוקדם של אסיר אלים, שהסתיים בכישלון וגרר ביקורת ציבורית.

גראס היה ידוע במאבקו נגד נשק גרעיני ובקידום רעיונות שלום.

ב-2012 פרסם שיר-פואמה בשם 'מה שחייב להיאמר', שבו מתח ביקורת חריפה על מדיניות ישראל לגבי הגרעין האיראני. השיר הזה גרר גינויים, האשמות באנטישמיות, וגם תמיכה מממשלות וקבוצות מסוימות. שר הפנים הישראלי אסר על כניסתו לישראל, בנימוק קשרו לשורות ה-SS.

את פרסומו קנה ברומן 'תוף הפח' (1959), הראשון בטרילוגיית דנציג. אחריהם יצאו 'חתול ועכבר' (1961) ו'שנות כלב' (1963). יצירתו מאופיינת בסגנון ציני וגרוטסקי, העושר בהדמיות יוצר עולם מקאברי, עולם מוזר שבו גורל הדמויות נדמה כידוע מראש.

ב-1970 נבחר לעמית כבוד של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. כיהן כנשיא האקדמיה לאמנות בברלין (1983, 1986). קיבל פרסים רבים, כולל פרס נובל בשנת 1999. יורם קניוק התייחס אליו בכינוי 'גרמניסופר'.

גינטר גראס נפטר בליבק ב-13 באפריל 2015.

ספריו המרכזיים שזכו לתהודה בעברית כללו את 'תוף הפח' וגם את רומני הטרילוגיה של דנציג.

גינטר גראס (1927, 2015) היה סופר ומשורר גרמני. הוא גר בעיר ליבק.
הוא נולד בדנציג. דנציג היום נקראת גדנסק והיא בפולין.
הוריו היו מרקעים שונים. המשפחה התגוררה בחנות עירונית.

כילד הצטרף להיטלר יוגנד. זו היתה תנועת נוער שחייבו להצטרף אז.
מאוחר יותר שירת ביחידה בשם וואפן אס אס, יחידה בצבא הנאצי. הוא סיפר על כך רק ב-2006.
בשנות המלחמה נפצע ונפל בשבי. חזר ונשוחרר ב-1946.

אחרי המלחמה עבד במכרה ולמד לעבוד במתכות.
הפך לפעיל שלום ורצה לחזק תרבות ודמוקרטיה בגרמניה.
למד פיסול וגרפיקה.
ב-1959 פרסם את הספר המפורסם 'תוף הפח'.

בשנות ה-80 ביקר בהודו והתעניין בתרבויות אחרות.
היה מעורב בפוליטיקה ותמך ברעיונות שלום.

ב-2012 כתב פואמה שהיא הביעה ביקורת על מדיניות ישראל כלפי איראן.
השיר עורר כעס גדול, וממשלת ישראל אסרה עליו להיכנס למדינה.

'תוף הפח' הוא הספר שגרם לו לפרסום גדול.
עוד ספרים חשובים שלו הם 'חתול ועכבר' ו'שנות כלב'.
הוא קיבל פרסים רבים, וב-1999 קיבל את פרס נובל לספרות.

גינטר גראס מת בליבק ב-13 באפריל 2015.

כמה מספריו התפרסמו בעברית, וביניהם 'תוף הפח'.