גירוש זבונשין

גירוש זבונשין נערך באוקטובר 1938. הנאצים גירשו מגרמניה יהודים ממוצא פולני שלא החזיקו אזרחות גרמנית. זה היה הגירוש ההמוני הראשון שערכה גרמניה הנאצית.

השם הרשמי שניתן על ידי הנאצים היה "המבצע הפולני" (בגרמנית: Polenaktion). אלפים מהגורשים רוכזו בעיירות על הגבול עם פולין. כ־8,000 מהנשלחים שהו זמן ארוך בזבונשין (Zbąszyń) ולכן המקרה נקרא על שמה.

בסוף אוקטובר 1938 אספו הנאצים יותר מ‑18,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית שהתגוררו בגרמניה. רבים חיו בגרמניה רוב חייהם, כולל וטרנים ממלחמת העולם הראשונה. פולין, בעקבות חוק ממרץ 1938, הפקיעה אזרחות ממי שגר מעל חמש שנים מחוץ למדינה, ולכן בתחילה סירבה לקבל חלק מהגורשים.

רבים הושארו באזור הגבול ללא מחסה. הם סבלו מקור, מחלות ורעב. ארגונים סייעו: הג'וינט (JDC, ארגון סיוע יהודי), הצלב האדום הפולני וארגונים יהודיים אחרים סיפקו מזון וטיפול רפואי. לאחר משא ומתן בין ממשלות פולין וגרמניה הוסכם שאנשי פולין יקלטו את המגורשים.

תנועת החלוץ (הנוער הציוני) קלטה חלק מהצעירים ושלחה אותם לחוות הכשרה (חוות הכנה לעבודה חקלאית) ברחבי פולין. כ‑100 צעירים הגיעו לחוות גרוכוב ליד ורשה. כאשר פלשו הגרמנים לפולין חלק מהכוחות והצעירים ברחו מזרחה. קבוצה של כ‑70 ילדים בהנהגת צבי נצר ורחל גולדברג צעדה בלילות, התחבאה בימים, ורק דיברה גרמנית. הם הגיעו לקובל, טופלו שם, המשיכו לוילנה ולבסוף עלו לארץ דרך איסטנבול. כמה ילדים הועברו לאנגליה בינואר 1939, אחרי שניסיונות לקבל מעט אישורי עליה נדחו.

בין המגורשים היו דמויות כמו מרסל רייך‑רניצקי ומשפחה בשם גרינשפן. בהמשך, אח צעיר במשפחה זו, הרשל גרינשפן, ירה בפקיד בשגרירות גרמניה בפריז. הפקיד נפטר יומיים לאחר האירוע. הנאצים ניצלו את הירייה כדי לארגן גל אלימות רחב בגרמניה, שאירע בליל 9, 10 בנובמבר 1938 ונקרא "ליל הבדולח".

באוקטובר 1938 גירשו הנאצים יהודים ממוצא פולני מגרמניה. רבים נשלחו לעיירה זבונשין ליד הגבול.

הנאצים קראו למבצע "המבצע הפולני". כ־8,000 יהודים נשארו בזבונשין.

יותר מ‑18,000 יהודים בעלי דרכון פולני חיו בגרמניה אז. חוק בפולין אמר שאם אתה גר חמש שנים בחו"ל אולי תאבד את האזרחות. לכן פולין לא קיבלה חלק מהם מיד.

הרבים נשארו בקור, חולים ורעבים. ארגונים עזרו עם אוכל ותרופות. אחרי משא ומתן פולין קלטה חלק מהם.

תנועת הנוער הציוני שלחה כ־100 צעירים לחוות חינוך חקלאיות. קבוצה של כ‑70 ילדים יצאה מזרחה בראשות צבי נצר. הם הסתתרו ביום ונסעו בלילה. הם הגיעו לקובל, אחר כך לוילנה, ולבסוף עלו לארץ דרך איסטנבול. כמה ילדים הועברו לאנגליה בתחילת 1939.

משפחה אחת סיפרה על הגירוש לבן שלה בפריז. הוא ירה בפקיד בשגרירות. הפקיד מת יומיים אחר כך. המקרה הזה שימש כדי להצית גל אלימות בגרמניה שידוע כ"ליל הבדולח".