גירוש שדים הוא טקס או תהליך שמטרתו, לפי מאמיניו, להסיר השפעה מזיקה של שד.
בדתות שונות יש מסורת של ביצוע גירוש שדים. הטקס נעשה בדרכים מגוונות: קריאות, תזת מים קדושים, והעלאת עשן. בְּכוּר היא תערובת עשבי טיהור שמשתמשים בה לעתים.
בזמנים עתיקים אנשים שראו שיגעון חשבו שזה אחיזת שד. כוהנים נמשכו לנסות לגרש את השד ולסייע לחולה. בכנסייה הקתולית יש נוסח רשמי לגירוש, המופיע בספרי תפילות. בשנת 1992 גבריאלה אמורט הקים ארגון בינלאומי של מגרשי שדים, שכלל כ־250 חברים מ־30 מדינות.
בחברה הבדואית בישראל יש שייחים שמבצעים טקסי גירוש שדים גם במאה ה‑21.
מעשי גירוש שדים מוזכרים כבר בספר טוביה. יוסיפון מספר על אלעזר שגרש שדים לפני הקיסר אספסיאנוס. במגילות קומראן נמצאו תפילות להרחקת שדים. בעבר יוחסו מחלות, ובעיקר מחלות נפש, לשד או לדיבוק. דיבוק הוא נשמה שלפי ההשקפה נכנסת לגופו של אדם.
בתלמוד ובמדרשים מוזכרים תנאים ואמוראים שעסקו בגירוש שדים, למשל רבי חנינא בן דוסא ורבי שמעון בר יוחאי. ביהדות נהגו לגרש שדים באמצעות השבעות, שימוש בשמות קדושים ותקיעה בשופר.
מנהגים כמו שבירת כוס תחת החופה וטקס חינה מיוחסים לעתים לפעולות של הרחקת שדים. טקסי גירוש שדים נפוצים כיום בעיקר בקרב יוצאי מרוקו ואתיופיה. בקהילות מזרח אירופה נהוג הביטוי "הסרת דיבוק": לפי תפיסה זו נשמה חוטאת נכנסת לאדם וחייבת לצאת כדי שיוכל לשוב ולחיות בשלווה. העוסק במלאכת גירוש השדים נקרא "בעל שם".
יש פוסקים שהתנגדו להעלאת עשן לצורך גירוש, מטעמים של איסור עבודה זרה (שו"ת דברי מלכיאל). יש להבחין בין טומאה לבין גירוש שדים: טיהור מטומאה שונה מטיהור משד.
גירוש שדים הוא טקס שמנסים בעזרתו להוציא השפעה רעה.
דתות שונות עושות טקסים אלה. משתמשים בתפילות, במים קדושים ובעשן. בכור היא תערובת עשבים לניקוי.
פעם חשבו ששיגעון הוא אחיזת שד. כוהנים ניסו להוציא את השד. בקתוליות יש נוסח רשמי. בשנת 1992 הוקם ארגון של אנשים שמבצעים גירוש שדים.
בחברה הבדואית בישראל יש שייחים שעושים טקסים כאלה גם היום.
הנושא מופיע בספרים עתיקים, למשל בספר טוביה. במגילות קומראן נמצאו תפילות לשם כך. בעבר חשבו שמחלות נפש נגרמות על ידי שד או דיבוק. דיבוק, נשמה שלא נחה שנכנסת לאדם.
רבנים בתלמוד גם עסקו בכך. השתמשו בהשבעות, בשמות קדושים ובתקיעת שופר. יש שאומרים ששבירת הכוס בחתונה קשורה גם היא להרחיק שדים. טקסים כאלה נפוצים היום בקרב יוצאי מרוקו ואתיופיה. בעדות מזרח אירופה כינו זאת "הסרת דיבוק". האדם שעוסק בכך נקרא "בעל שם". חלק מהחוקרים התנגדו לשימוש בעשן מטעמי איסור עבודה זרה.
תגובות גולשים