גירושים

גירושים הם הסיום הפורמלי של נישואים. לפני הגירושים בני הזוג עשויים להיפרד ולחיות בנפרד; מצב זה נקרא פרוד. במדינות רבות זכויות של אנשים לא נשואים ניתנות גם לזוגות החיים בנפרד, אבל רק גירושים מסיימים רשמית את הנישואים.


חוקים לגבי גירושים משתנים בין מדינות ואף בין מחוזות. ברוב המקומות בית משפט לענייני משפחה מאשר את הפירוק הרשמי. בית המשפט בוחן הסדרי משמורת ומזונות לילדים, הסכמי ממון וחלוקת רכוש.


זהו הסוג הנפוץ במדינות רבות. "גירושים ללא אשם" פירושם שלא צריך להוכיח עבירה של אחד הצדדים, אלא די בכך שהזוג מתגורר בנפרד או שקיימים הבדלים שאינם ניתנים לגישור.


בכמה מדינות יש הליכים מזורזים לגירושין, אם מתקיימים תנאים מסוימים. ההליך יכול לקצר את הזמן עד לאישור הגירושים.


בעבר היה צריך להוכיח סיבה, כמו נטישה או ניאוף, כדי להתגרש. מאז שנות ה-70 ברוב המדינות הוחלפו חוקים אלה בגירושים ללא אשם.


במקרים נדירים בני זוג נפרדים רשמית אך ממשיכים לחיות יחד. זאת לעיתים כדי להגן על רכוש או כדי לזכות בהטבות שמוענקות לזוגות שאינם נשואים.


הכנסייה הקתולית אינה מכירה בגירושין דתיים. עם זאת, בחלק גדול מהמדינות שונו החוקים באופן שמאפשר גירושים אזרחיים, למרות העמדה הדתית.


ביהדות הגירושין נעשים על ידי נתינת גט על ידי הבעל. אדם שנמנע מלתת גט נקרא "מסורב גט". אישה שבעלה נעלם יכולה להיחשב "עגונה", כלומר לא יכולה להינשא שוב בקלות. לאחר קבלת הגט האישה צריכה להמתין כ-90 יום לפני נישואים חדשים.


החוקים משתנים בין הזרמים ובין מדינות. ברוב המקומות המסורתית נותנת לגבר זכות להתחיל את הגירושין בקלות יחסית. נשים יכולות לבקש גירושין בבית דין דתי (קאדי), אך לעיתים נתקלות במגבלות חוקיות וכלכליות. הזכויות והחובות לגבי נדוניה, משמורת ורכוש משתנים לפי הדין המקומי.


בישראל נושא הפירוק וההגדרה של מעמד הילדים מנוהלים על-פי דת בני הזוג בבתי דין דתיים, או בבית משפט לענייני משפחה. חלוקת הרכוש ניתן לעתים בבתי דין דתיים או בבית המשפט.

יש גם דרכי גישור ושיתוף פעולה מחוץ לבית המשפט, כגון "גירושים בשיתוף פעולה" ו"גישור בגירושים". חוק המהו"ת, שנחקק ב-2016, דורש פנייה ראשונית ליחידות סיוע שמקיימות עד ארבעה מפגשים בתוך 45 יום, במטרה לעזור לפתרון הסכסוך בהסכמה.

סטטיסטיקה חשובה: שיעור הגירושין בישראל עלה במרוצת השנים. ב-2008 נרשמו כ-13,500 גירושים; ב-2022 המספר הגיע לכ-16,300 זוגות. בשנת 2022 רוב הזוגות שהתגרשו היו יהודים (כ-12,500), ואחריהם מוסלמים (כ-2,600). שיעור הגירושים הגולמי ל-1,000 נפשות היה כ-1.7 בקרב יהודים.


הסיבות לגירושים דומות לאלה בעולם: חוסר התאמה, בעיות כלכליות, אלימות ומשברים בזוגיות. בישראל קיימים גורמים נוספים, כמו סירוב לתת גט בקרב יהודים. מחקרים מצביעים על עלייה בחשיבות השכלה בבחירת בני זוג ועל עלייה באי-יציבות הנישואים.


ביהדות מותר לבן זוג לשאת שוב את גרושתו בתנאים מסוימים. אם האישה נישאה לאדם אחר ופשטה את רגל או התגרשה, החזרה לבעל הראשון אסורה במקרים מסוימים. באסלאם גם קיימים כללים שמגבילים נישואים מחדש אחרי גירושין, במטרה למנוע גירושים פזיזים.

גירושים הם כשיוקרת הנישואים מסתיימת. פרוד פירושו שהזוג לא גר ביחד יותר.


במדינות שונות יש חוקים שונים לגבי גירושים. בבית משפט מחליטים לפעמים על המשמורת והחלק של הרכוש.


זה אומר שלא צריך להאשים איש. מספיק שהזוג גר בנפרד או שלא מסתדר.


במקומות מסוימים אפשר להתגרש מהר אם עומדים בתנאים מיוחדים.


לפעמים אנשים מתגרשים רק על הנייר. הם עושים זאת כדי לשמור על כסף או כדי לקבל הטבות.


הכנסייה הקתולית לא מאפשרת גירושים דתיים. במדינות רבות יש חוקים שמאפשרים גירושים אזרחיים למרות זאת.


ביהדות הגבר נותן לאישה "גט". גט הוא מסמך שמגשים את הגירושין. אם הגבר מסרב לתת גט, האישה נקראת "מסורבת גט". אם הבעל נעלם האישה עלולה להיחשב "עגונה". אחרי קבלת הגט האישה צריכה לחכות 90 יום לפני נישואים חדשים.


בחלק מהמקומות הגבר יכול להחליט על גירושין בקלות. נשים יכולות לבקש גירושין בבית דין דתי שנקרא קאדי. החוקים לגבי רכוש וילדים שונים ממקום למקום.


בישראל ענייני נישואים וגירושים מנוהלים לפי דת בני הזוג. אפשר גם להיפגש עם אנשים שיעזרו להשיג הסכמה, בלי להיכנס לבית משפט. חוק שנקרא מהו"ת עוזר לבני משפחה לדבר ולנסות לפתור את הבעיות.

ממש כמו משפחות אחרות, גם בישראל מספר הגירושים עלה עם השנים. ב-2022 היו כ-16,000 גירושים.


במקרים מסוימים מותר להתחתן שוב עם אותו אדם. בחוקים הדתיים יש כללים שמונעים נישואים חפוזים.