סֵרֵנְגֵטִי היא סוואנה, שטח פתוח עם דשא ומעט עצים, המשתרעת על כ-30,000 קמ"ר בטנזניה ובקניה. באזור יש כמה פארקים לאומיים, כולל פארק סרנגטי שמכסה מעל 14,000 קמ"ר. השם "סרנגטי" מגיע משפת המסאי ופירושו "ערבות אין-סופיות".
הסביבה בעלת מגוון חיים גדול: יש בה יותר מ‑2 מיליון פרסתנים (חיות עם פרסות, כמו גנואים) וגם אלפי טורפים (חיות שאוכלות חיות אחרות), בעיקר חתוליים. המינים הנפוצים כוללים גנואים כחולים, זברות, צבאים ותאו אפריקני. בקרבת הסרנגטי נמצא אזור השימור נגורונגורו, שבו נמצאו מאובנים המציגים התפתחות אדם לאורך מיליוני שנים. באזור גם נפוץ מנהג מקומי בשם ניומבה נטובהו.
הנדידה הגדולה היא נדידה ענקית של לוחכי עשב, ואחת מהנדידות היבשתיות הגדולות בעולם. בערך באוקטובר נודדים כ‑2 מיליון פרסתנים מצפון הסרנגטי לערבות הדרומיות. הם עוקבים אחרי הגשמים והעשב הטרי, ועוברים את נהר המארה. בדרום, רבים מהם ממליטים, כלומר, נולדים להם גורים.
בחודש אפריל הם חוזרים צפונה וחוצים את נהר המארה שוב. הנדידה קשה: חלק מהחיות אינם שורדות את המסע. במשך הנדידה כ‑250,000 גנואים מתים בכל שנה במסע של כ‑800 ק"מ בין טנזניה למסאי מארה. הסיבות המרכזיות למותן הן פציעות, תשישות וטורפים, ביניהם חתולים גדולים ותניני היאור בנהר. חוקרים משערים שאחד כלי הניווט שלהם הוא שמיעה רגישה לתדרים נמוכים של גשם וסערות, אף כשהמקור רחוק.
נוף אופייני בסרנגטי, מישורים עם עשב גבוה
זוג אריות במישורי הסרנגטי
שני צבועים נקודים בסרונרה, סרנגטי
עדרים של זברות וגנואים בחלקי הנדידה
סרנגטי היא סוואנה. סוואנה זה שטח פתוח עם עשב ומעט עצים. היא משתרעת על כ‑30,000 קמ"ר בטנזניה ובקניה. פארק סרנגטי גדול מאוד וכולל יותר מ‑14,000 קמ"ר.
"סרנגטי" פירושו בערבית של המסאי "ערבות אין‑סופיות". שם החיות במקום: יש שם יותר מ‑2 מיליון פרסתנים. פרסתנים הם חיות שיש להן פרסות ברגליים. אפשר גם לראות זברות, גנואים כחולים, צבאים ותאו.
ליד הסרנגטי נמצא נגורונגורו. שם נמצאו מאובנים ישנים שמראים איך האדם השתנה לאורך מיליוני שנים. יש באזור גם מנהג שנקרא ניומבה נטובהו.
בכל שנה יש נדידה ענקית של חיות. בערך באוקטובר כ‑2 מיליון חיות עוברות מדרום לצפון. הן עוקבות אחרי הגשמים והעשב הטרי. הן חוצות את נהר המארה. בדרום נולדים ללוחכי העשב גורים.
בחודש אפריל החיות חוזרות צפונה וחוצות את הנהר שוב. המסע ארוך וקשה. חלק מהחיות לא מגיעות לסוף הדרך. כל שנה כ‑250,000 גנואים מתים במסע של כ‑800 ק"מ. טורפים כמו אריות ותנינים תופסים חלק מהחיות.
מישור עשב גבוה בסרנגטי
אריות במישורים
צבועים נקודים
זברות וגנואים ביחד
תגובות גולשים