גלן תיאודור סיבורג

גלן תיאודור סיבורג (1912, 1999) היה כימאי אמריקאי ממוצא שוודי. הוא קיבל את פרס נובל לכימיה ב‑1951, יחד עם אדווין מקמילן, על התגליות בכימיה של היסודות הטרנס‑אורניים. "טרנס‑אורניים" הם יסודות כבדים יותר מאורניום. סיבורג התפרסם בעבודתו על רדיואיזוטופים, גרסאות של יסוד שמפיצות קרינה, ובגילוי ותיאור של יסודות רבים, ביניהם פלוטוניום (כולל איזוטופ Pu‑239), אמריציום, קליפורניום ואיינשטייניום.

סיבורג נולד באישפמינג, מישיגן ב‑1912. הוא סיים תואר ראשון ב‑UCLA ב‑1934, וקיבל דוקטורט מברקלי ב‑1937. הוא עבד כפוסט־דוקטור וחבר סגל בברקלי, ובהמשך מונה לפרופסור ב‑1945. בין 1942 ל‑1946 עבד באוניברסיטת שיקגו במחקר גרעיני ובכימיה הקשורים לפרויקט האנרגיה האטומית של ארצות הברית. ב‑1958 מונה לנשיא אוניברסיטת ברקלי. בשנים 1961, 1971 שימש כיו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, לאחר מכן חזר לברקלי וניהל את מעבדת לורנס. בסוף 1998 סבל משבץ בזמן כינוס מקצועי בבוסטון, ומת בביתו בלפאייט ב‑25 בפברואר 1999.

סיבורג זכה בפרס נובל לכימיה ב‑1951. בין פרסי ההוקרה הנוספים שקיבל היו מדליית פרקין (1957), פרס אנריקו פרמי (1959) והמדליה הלאומית למדעים (1991). בשנת 1997 החליט האיחוד הבינלאומי לכימיה לתת לשם סיבורג ליסוד בעל המספר האטומי 106, סיבורגיום (Sg), והיה זה הפעם הראשונה שיסוד נקרא על שם אדם בחייו. גם כוכב לכת מינורי, 4856 Seaborg, נקרא על שמו.

גלן תיאודור סיבורג (1912, 1999) היה כימאי אמריקאי. כימאי הוא מדען של חומרים.

הוא גילה הרבה יסודות חדשים. יסוד כימי הוא אבני הבניין של כל החומרים. בין היסודות שמזוהים עם עבודתו הוא פלוטוניום. סיבורג למד ב‑UCLA והתמחה בברקלי. בשנות הארבעים עבד בשיקגו במחקר גרעיני. מאוחר יותר הנהיג אוניברסיטת ברקלי וניהל מעבדה גדולה. בסוף 1998 הוא לקה בשבץ, ומותיו היה ב‑1999.

בשנת 1951 קיבל סיבורג את פרס נובל לכימיה. ב‑1997 קראו יסוד מספר 106 על שמו: סיבורגיום. גם כוכב לכת קטן נקרא 4856 Seaborg.