גן אנגלי

גן אנגלי הוא סגנון גנים שהתפתח באנגליה במאה ה-18. זהו חלק מאדריכלות נוף (תכנון ועיצוב שטחים פתוחים ופארקים) ששונה מהגנים האיטלקיים והצרפתיים.

התכנון שואף ליצור מראה טבעי ורומנטי, אך מבוקר. הגנים כוללים מדשאות רחבות, שתילת עצים לא מסודרת, בריכות נוי שנראות טבעיות וגבעות קטנות שעוצבו באופן מלאכותי. חלק מהנוף מתוכנן כך שיגלה מקומות חדשים לאט, דרך פתחים בין עצים או מעל גבעות.

כדי לשמור על המראה הטבעי ולמנוע כניסת חיות בר, חפרו לעיתים תעלות מים קטנות שהוסתרו בין העצים. במאה ה-19, בתקופת הרומנטיקה והתחייה הגותית, הוסיפו בגנים "הריסות" מזויפות של מבנים גותיים וקלאסיים. הריסות אלה כוסו בצמחייה והפכו לחלק מהנוף.

גנים אנגליים נפוצים בלונדון, באת' ובמקומות רבים באנגליה. דוגמה בולטת מחוץ לאנגליה היא הגן האנגלי הגדול במינכן. אדריכלי נוף מפורסמים שעיצבו גנים כאלה כוללים את קאפביליטי בראון, ויליאם קנט ודסימוס ברטון.

הגן האנגלי הפך לחלק מרכזי בתרבות האנגלית והוא מופיע באמנות, בספרות ובקולנוע. בישראל, הדוגמה הקרובה ביותר בסגנון זה היא פארק הירקון בתל אביב.

גן אנגלי הוא סגנון גינה מאנגליה מהמאה ה-18. אדריכלות נוף היא תכנון של פארקים וגינות.

הגנון רוצה להרגיש טבעי ורומנטי. יש מדשאות גדולות ועצי פרי או צל לא מסודרים. יש בריכות שנראות כמו נחלים טבעיים. לפעמים בונים גבעות קטנות כדי לשנות את הנוף.

בכמה גנים חפרו תעלות מים קטנות כדי למנוע כניסת חיות. במאה ה-19 הוסיפו גם "הריסות" מזויפות. אלו מבנים שנבנו להיראות ישנים וכדאי לראות אותם בתוך הצמחייה.

יש גנים כאלה בלונדון ובעיר באת'. אחד הגנים המפורסמים בעולם נמצא במינכן. בארץ, פארק הירקון בתל אביב הוא דוגמה קרובה לסגנון הזה.