גן זן

'''גן זן''' הוא גן סלעים יפני מסוג קארסנסואי (סגנון נוף יבש עם סלעים וחצץ). זן שהיה בו שימוש מסורתי בתרבות היפנית מקושר אליו באגדות, אך משמעותו ההיסטורית שנויה במחלוקת.

גן מפורסם נמצא במקדש ריואן־ג'י בצפון־מערב קיוטו. המקדש שייך לאסכולת מיושינג'י של ענף הרינזאי בכת הזן. הגן בקארנסאנסואי אורכו כ־30 מטרים ורוחבו כ־10 מטרים. אין בו עצים; רק חצץ לבן, 15 סלעים וחלקם מכוסים אזוב. החצץ מגורף מדי יום.

הסלעים מסודרים בחמש קבוצות של 5, 2, 3, 2 ו־3. מהעין של המבקר אפשר לראות רק 14 סלעים בבת אחת. על פי האגדה, מי שמגיע להארה רוחנית במדיטציה יכול לראות בדמיונו את האבן החסרה.

יש מחלוקת על המעצבים. מקובל להניח שסואמי, צייר ומעצב מהמאה ה־15, עמד מאחורי התכנון יחד עם דאיסן-אין. עם זאת, רשימות אחרות מציינות מתכננים שונים. על אחד הסלעים חקוקים שמות קוטארו והיקוג'ירו, שאולי היו הפועלים שביצעו את ההקמה.

חוקרים כמו גרט ון טונדר מציעים שהצופים בגן יוצרים קשר תת־הכרתי בין הסלעים. הם מדמיינים עץ או דימוי אחר, והדימוי הזה תורם לתחושת הרוגע.

גננים יפנים ולימודי בודהיזם רבים מכנים את רעיון "גן הזן" אגדה מודרנית. הם מציינים כי הסגנון הקארסנסואי אינו זהה תמיד לגנים של נזירי זן והוא אף מופיע בבתים פרטיים ומסעדות. המונח "גן זן" הופיע לראשונה באנגלית ב־1935 אצל לורין קוק, ובדפוס יפני רק ב־1958. עובדה זו מצביעה על קליטת המושג מהתרבות המערבית אחרי מלחמת העולם השנייה.

חוקרים אחרים, כמו ויבה קואיטרט, טוענים שאין הוכחה חזקה לכך שהגנים האלה נוצרו מטעמים דתיים זניים. טענות נוספות מציינות כי נזירי זן בדרך כלל מתרגלים מדיטציה בתוך המקדש, מול קיר או מול מרכז החדר, ולא פונים אל הגן. לכן תמונות של נזירים שמתחזקים במדיטציה בגן נוף יבש הן לעתים הצגה מבוימת.

'''גן זן''' הוא גן סלעים יפני. קארסנסואי אומר גן עם סלעים וחצץ.

הגן המפורסם נמצא במקדש ריואן־ג'י בקיוטו. הוא כ־30 מטרים על 10 מטרים. אין בו עצים. יש בו חצץ לבן ו־15 סלעים. חלק מהסלעים ירוקים מאזור. החצץ מגורף כל יום.

הסלעים מסודרים בחמש קבוצות. מכל זווית רואים רק 14 סלעים. לפי האגדה, אדם שהגיע להארה רוחנית יכול לראות את האבן החסרה בעיני רוחו.

אומרים שסואמי, אמן מימי הביניים, עזר לתכנן את הגן. מסמכים נוספים מצביעים על אנשים אחרים. על אחד מהסלעים חקוקים שני שמות, שאולי היו של פועלים.

חוקרים אומרים שאנשים שרואים את הגן מדמיינים עץ בין הסלעים. הדמיון הזה יכול להרגיע את הצופה.

גננים וחוקרים בודהיסטים אומרים שהרעיון "גן זן" הוא חדש. המונח הופיע באנגלית ב־1935 וביפנית רק ב־1958. הם מוסיפים שהסגנון לא ייחודי למקדשי זן. נזירים בדרך כלל מדיטטוּת בתוך המקדש, ולא בחוץ. לכן תמונות של נזירים שמדיטטים בגן הן בדרך כלל סידור או הצגה.