גסיוס פלורוס

גסיוס פלורוס (נציב, שליט ונציג הרומאים ביהודה) מונה ב-64 לספירה וניהל את המחוז עד 66. הוא היה יליד קלזומנאי והיה ידוע בשחיתותו ובאכזריותו. לפי יוסף בן מתתיהו, הוא אף התפאר בפשעיו, ואפשר לשודדים, כולל הסיקריקים (קבוצה יהודית אלימה), לפעול בתמורה לחלק מן השלל.

פלורוס ניהל מדיניות שניצתה את המתחים בין יהודים לתושבים אחרים. באותה תקופה ניתנו זכויות אזרח לסורים בקיסריה, ואילו יהודים סולקו מזכויות אלה. סכסוך על מעבר לבית הכנסת בקיסריה החריף את המצב. בעלי קרקע סוריים בנו מבנים שחסמו את הדרך אל בית הכנסת. היהודים נתנו לפלורוס שוחד כדי לעצור את הבנייה, והוא קיבל את הכסף אך לא פעל.

כסטיוס גאלוס, הממונה על פלורוס, ביקר בירושלים. ההמון הציף אותו בתלונות על פלורוס. גאלוס הבטיח שיתקן את המצב, אך בפועל לא נקט בצעדים משמעותיים. יוסף טוען שלפלורוס היה אינטרס לעורר מרד, כדי להימנע מתשובה אישית על מעשיו; טענה זו שנויה במחלוקת כי יוסף היה מעורב בעצמו.

כאשר פלורוס דרש כספי המקדש ושלח חיילים לירושלים, פרצו מהומות קשות. הוא פיזר את ההמון בעזרת רכובים, קבע מחנה בשער העיר ודאג להסגיר נאשמים. בהוראתו פשטו חייליו על השוק, שדדו והרגו. לפי הדיווחים, ביום אחד נהרגו כ-3,600 איש. ביום שאחריו כוחות רומים דחפו וניפצו את נציגי הכוהנים.

העם השיב בהרס האולמות שקישרו את מצודת אנטוניה אל בית המקדש, כדי למנוע כניסת חיילים למתחם. הנהגת היהודים ניסתה להרגיע את המצב; המלך אגריפס השני ניסח נאום וביקש פשרות זמניות, אך העם סירב. המרד הגדול פרץ, ופלורוס אף נתן אישור לסורים בקיסריה לתקוף את היהודים שם. רבים נהרגו ושארם נלקחו לעבדות.

לא ידוע מה עלה בגורלו של פלורוס לאחר האירועים. יוסף אינו מציין את מותו במפורש. סווטוניוס כותב שבסופו של דבר יהודים רצחו את המפקח, אך דוח זה עומד בסתירה לגרסת יוסף.

גסיוס פלורוס היה נציב רומי ביהודה בשנים 64, 66. נציב זה הוא שלטון רומי במקום. פלורוס היה מושחת ופעל לא הוגן. הוא קיבל שוחד ומנע צדק.

היה סכסוך בקיסריה. אנשים סורים קיבלו זכויות מיוחדות. יהודים נפגעו. סיפור על בית הכנסת שם גרם לוויכוח גדול. היהודים נתנו לפלורוס כסף כדי שיעצור את הבנייה. הוא קיבל את הכסף ולא עשה דבר.

המפקד הבכיר קסטיוס גאלוס ביקר בירושלים. העם התלונן על פלורוס. גאלוס הבטיח לעזור, אבל לא שינה הרבה.

פלורוס דרש כסף מבית המקדש ושלח חיילים לעיר. החיילים שדדו והרגו אנשים. ביום אחד נמסרו שמונים מאות אנשים (3,600) נהרגו, לפי הדיווח. מאוחר יותר הכהנים ניסו לפייס את הרומים, אבל חיילים רמסו אותם.

אנשי ירושלים הרסו מבנים שחיברו את מצודת אנטוניה לבית המקדש. הם רצו למנוע חיילים מלהיכנס למקום הקדוש. המלך אגריפס ניסה להרגיע את העם. העם סרב, והמרד החל. פלורוס גם אפשר לסורים לתקוף יהודים בקיסריה. שם רבים נהרגו או נלקחו לעבדים.

לא ברור מה קרה לפלורוס אחרי כן. יש סיפור שאומר שהיהודים רצחו אותו. יש גם גרסאות שאומרות אחרת.