יהדות רומא

יהדות רומא היא אחת הקהילות היהודיות הוותיקות בעולם וקיימת כאלפיים ומאתיים שנה.
הקשר הראשון בין יהודים לרומא נוצר בשנת 161 לפנה"ס, כששליחי החשמונאים הגיעו לעיר. סוחרים ממצרים, ובעיקר מאלכסנדריה, הקימו בה מרכזי מסחר, ובהדרגה נוצרה קהילה יהודית קבועה.
במאה ה־1 לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה גדלה הקהילה. לאחר כיבוש ירושלים על ידי פומפיוס ושיא המרד הגדול (שנת 70), הגיעו לרומא שבויי מלחמה רבים. חלקם שימשו כעבדים משוחררים והצטרפו לחיי הקהילה. אומדנים שונים מציינים עשרות אלפי יהודים ברומא בתקופה זו.
היחס לרוב השתנה לפי הקיסר והתקופה. יוליוס קיסר ואוגוסטוס נחשבו ליברליים כלפי יהודים. לעומת זאת, הקיסר טיבריוס הוציא ב-19 לספירה צו גירוש נגד יהודים. היו גם אירועים של גירושים והגבלות אחרות בתקופות שונות.
מנהיגים וחכמי ישראל מארץ ישראל ביקרו ברומא לאחר חורבן הבית. רבן גמליאל דיבנה וראשי ישיבה נוספים נשלחו לגישור מול השלטון הרומי, כדי להגן על זכויות יהודי התפוצות ולמנוע גזרות.
הקשר בין חכמי ארץ ישראל לקהילת רומא היה חזק. ברומא פעלו ישיבות, פייטנים ומשוררים. נוסח התפילה של קהילת רומא השפיע על נוסחים איטלקיים ואשכנזיים בצפון אירופה.
היהודים ברומא עבדו במלאכות שונות: סוחרים, בעלי מקצוע, אומנים ורוכלים. הכתובות בקטקומבות מראות כי רבים היו מעורבים במלאכות פשוטות.
במהלך ימי הביניים וברנסאנס המשיכה הקהילה לתפקד. בתי הכנסת נשמרו, ובהמשך נוצרו מתחים פנימיים בין קבוצות ותיקות לבין מהגרים חדשים.
במאה ה־16 דניאל מפיזה ארגן את הקהילה לאחר גל פליטים גדול. ב-1524 האפיפיור אישר תקנון קהילתי, וקהילת רומא פיתחה הנהגה שמיוצגת בוועד גדול, שהיה מורכב מנציגים מהאיטלקים ומהאולטרמונטי (המהגרים מעבר להרים, כלומר אשכנזים).
בשנת 1555 הוקם גטו רומא על פי צו אפיפיורלי. היהודים רוכזו באזור מוגבל ונאלצו לחיות בו במשך כ-300 שנה. חיי הקהילה התארגנו בתוך הגטו: נוצרו מוסדות עזרה, מסגרות חינוך ופולקלור מקומי. שחרור הדרגתי מהגטו התחיל בתקופת נפוליאון וסוכם מבחינה מעשית באמצע המאה ה־19; רשמית הוא בוטל סביב 1848.
בתקופת המודרנה תפקדה יהדות רומא כחלק מהשינויים באיטליה: איחוד האומה, מלחמות העולם ועליית הפשיזם. בשנת 1924 הוקם בית הספר היהודי הראשון ברומא.
בשנת 1938 חקיקת חוקי הגזע באיטליה הפחיתה זכויות אזרחיות ליהודים. לאחר כניעת איטליה ב-1943 פלשו הגרמנים ורומא נכבשה. באוקטובר 1943 נערך מצוד על יהודי רומא. כ־1,007 יהודים נשלחו למחנות השמדה, ורבים אחרים נרצחו במהלך המלחמה. חלק מהכנסייה והאפיפיור סייעו בהסתרת יהודים במנזרים ובבתי חולים. יום הזיכרון האיטלקי לנספים נקבע ל-18 באוקטובר, אז התבצעה הגירוש ההמוני של יהודי רומא.
בתחילת המאה ה־21 מנתה הקהילה כ־13,000, 15,000 נפש. רומא היא המרכז של יהדות איטליה, וממוקמים בה מוסדות מרכזיים: הרבנות הראשית, המועצה העליונה של יהודי איטליה, סמינר להכשרת רבנים ונציגויות ציוניות. יש יותר מעשרה בתי כנסת, ובית הכנסת הגדול משמש מרכז דתי ותרבותי.
בקהילה חוגגים פורים שני בב' בשבט, מסורת שנוצרה אחרי ניסיון שריפה בגטו. ביום זה נאמר פיוט מיוחד ואינם אומרים תחנון.
מטבח יהודי רומא משלב מסורת יהודית עם טעמים איטלקיים. תבשיל ידוע הוא "Carciofi alla giudea", ארטישוק מטוגן בשמן זית, שמוגש בגטו ברומא עד היום.

יהדות רומא קיימת כבר כאלפיים שנים.
היה קשר ראשון בין רומא ויהודים בשנת 161 לפנה"ס. סוחרים ממצרים הביאו עימם מסורת וחיים יהודיים.
לאחר כיבושים גדלו מספר היהודים ברומא. חלק מהם היו שבויי מלחמה שהפכו לעבדים משוחררים.
הקיסרים התייחסו אל היהודים לעתים יפה ולעתים קשה. בשנת 19 לספירה הורתה רומא לגרש יהודים.
מנהיגים יהודים הגיעו לרומא כדי לדבר עם השלטון ולשמור על זכויות העם.
בשנת 1555 הקימו לרב אזור מיוחד לגור בו יהודים. אזור זה נקרא הגטו. הם חיו בו במשך הרבה שנים. נפוליאון ועקרונות החופש שינו זאת, ובמאה ה־19 הסתיימה המגבלה.
בשנות ה־40 נכבשה איטליה על ידי הגרמנים. מאות יהודים מרומא נעקרו ונשלחו למחנות. חלקים בכנסייה סייעו להסתיר יהודים במנזרים. היום זוכרים את הימים האלו ב־18 באוקטובר.
כיום חיים ברומא כמה אלפי יהודים. יש בתי כנסת, בתי ספר יהודיים ומוסדות שמייצגים את הקהילה.
מאכל מפורסם הוא ארטישוק מטוגן. הוא נקרא Carciofi alla giudea.