גרי בילו

גרי (גרשון) בילו (בלוצרקובסקי; 1944, 13 בדצמבר 2011) היה איש תיאטרון ישראלי. כיהן כמנהל בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" וברבות השנים ניהל גם תיאטראות מרכזיים אחרים.

בילו נולד בסין בשנת 1944. משפחתו, ממוצא רוסי, עלתה לישראל בזמן עליית השלטון של מאו דזה־דונג. גדל בחיפה ושירת בחיל הרפואה כחובש תעופתי, כלומר מטפל בפצועים במטוסים. לאחר שירותו טס ללונדון וסיים שם לימודים בניהול הצגה.

בשובו לישראל ב־1970 החל לעבוד באופן אדמיניסטרטיבי בתיאטרון הילדים והנוער של אורנה פורת. ב־1973 מונה למנהל האמנותי והאדמיניסטרטיבי של תיאטרון באר שבע. הוא ניהל שם שמונה שנים וקידם את מעמדה של הבמה כאזור רפרטוארי, תיאטרון שמציג מספר הצגות קבועות.

משנת 1981 עד 2009 ניהל את בית צבי ברמת גן, למעט 1994 שבה ניהלה אתי רזניק את בית הספר. בילו יסד ב־1982 הוצאה לאור של מחזות וכמה שנים לאחר מכן, ב־1984, הקים את תיאטרון הספרייה, שמעלה הפקות רבות עם בוגרי בית צבי. ב־1994 ניהל במשך כשנה את התיאטרון הלאומי "הבימה" וחזר לנהל את בית צבי ב־1995 עד פרישתו ב־2009. באפריל 2006 קיבל פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.

בילו טיפח דור של שחקנים ובמאים בישראל. בין הבולטים שנזכרים לעיתים: ציפי פינס, ריטה, ליאור אשכנזי, רפי ניב, נינה מיכואלס ומיכל ינאי.

ב־13 בדצמבר 2011 נפטר לאחר מאבק במחלת סרטן. ביקש שגופתו תישרף. ב־21 בדצמבר 2012, במלאת שנה למותו, נקרא האולם הראשי בבית צבי על שמו והוסר הלוט מעל פסלו.

בשנים שונות הוגשו נגד בילו תלונות על התנהגות מינית לא הולמת כלפי תלמידים. בינואר 1998 נעצר בחשד להטרדה מינית ומעשים מגונים בכמה תלמידים; שוחרר בערבות ומעצר בית, וביולי אותה שנה סגרה המשטרה את התיק. ב־2006 הוגש נגדו כתב אישום על מקרים נוספים של מעשים מגונים והטרדה. במרץ 2009 זיכה אותו בית משפט השלום בתל אביב מכל האישומים, וקבע שהוא לא אשם.

לאחר הזיכוי חשפו עיתונאים ותלונות נוספות מערכת של שתק ועמימות סביב התנהלות בית הספר כלפי התנהגויות קשות של בילו. כבר בשנות ה־70 פורסמה סדרת כתבות מקומית על קשרים בלתי ראויים ו'הטבות' ניתנות למקדמים בתיאטרון באר שבע. בשנים שלאחר מכן חשפו שחקנים נוספים, וב־2017 אחד מהם העלה הצגה שבה תיאר אונס שלומד במקום, וטענות נוספות על הטרדה פורסמו.

גרי (גרשון) בילו נולד בסין ב־1944. משפחתו עברה לישראל כשהם עזבו את המדינה שבביתם.

הוא גדל בחיפה ושירת בחיל הרפואה. חובש תעופתי - זה מטפל בפצועים במטוס. אחרי הצבא טס ללונדון ולמד ניהול הצגה.

ב־1970 חזר לישראל ועבד בתיאטרון לילדים. ב־1973 התחיל לנהל את תיאטרון באר שבע שמונה שנים. ב־1981 הפך למנהל בית צבי, בית ספר למשחק. הוא ניהל שם רוב השנים עד 2009. ב־1982 הקים הוצאה לאור למחזות. ב־1984 ייסד את תיאטרון הספרייה, שבו שיחקו בוגרי בית צבי.

ב־1994 ניהל למשך יותר משנה את התיאטרון הלאומי "הבימה". אז חזר לנהל את בית צבי עד שנת 2009. ב־2006 קיבל פרס חשוב על מפעל חיים.

ב־13 בדצמבר 2011 נפטר ממחלה קשה. הוא רצה שגופתו תישרף. ביום השנה למותו קראו לאולם הגדול בבית צבי על שמו.

נגד בילו הוגשו תלונות. "תלונות" זה דיווחים שאנשים מגישים על בעיה. ב־1998 נעצר בחשד להטרדה ומעשים לא הולמים כלפי תלמידים. מאוחר יותר התיק נחקר והמשטרה סגרה אותו.

ב־2006 הוגש נגדו כתב אישום על מקרים נוספים. ב־2009 בית המשפט קבע שהוא לא אשם. אחרי זה חשפו עיתונאים ותלמידים נוספים תלונות נוספות. ב־2017 כמה שחקנים סיפרו על פגיעה שקרתה בזמן נסיעה ללונדון.

היו אנשים שטענו שהם נפגעו. יש גם אנשים שאמרו שהוא לא הורשע בבית המשפט.