גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה

גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה עברה שינוי מהיר וקשה. אחרי כניעת גרמניה הנאצית ב-8 במאי 1945 חולקה המדינה לאזורי כיבוש של ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת. בוועידת פוטסדאם נקבעו גבולות הכיבוש, וברלין חולקה גם היא לארבעה חלקים.

הניצחון של בעלות הברית הותיר את האוכלוסייה בעוני, הריסות וחוסר ביטחון. ערים הושמדו, היעדר חשמל ודלק והמחסור במזון פגעו בקורבנות האזרחים. מיליונים גרמנים גורשו מאזורי מזרח אירופה; כ-14, 16 מיליון אנשים הועברו בשנים שאחר כך. רבים מהגברים היו שבויים, ונשים ובני משפחה נאלצו לשקם ערים והריסות.

בעלות הברית יישמו מדיניות של דה-נאציפיקציה, פירושו: פיזור והשמדת המוסדות והסמלים של המשטר הנאצי. נערכו משפטי נירנברג נגד פושעי מלחמה. בשנים 1946, 1947 הוקמו מדינות-מחוז במערב, נערכו בחירות מקומיות, וחידשו פעילות בתי המשפט. הפעילות הציבורית והעזרה הבינלאומית הוקדשה לשיקום ולמזון.

המתחים בין המעצמות הובילו להיווצרות שתי גרמניות. במערב החלו איחודים אזוריים, הרפורמה במטבע ב-1948 והסיוע של תוכנית מרשל, תוכנית סיוע של ארצות הברית לשיקום אירופה, סייעו להצמחת כלכלה חדשה. הסגר על ברלין ב-1948 הוביל לגשר האווירי של בעלות הברית.
ב-23, 24 במאי 1949 אושרה חוקה חדשה, והוקמה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית), בון נבחרה כבירה זמנית.

ב-1949 נערכו הבחירות הראשונות לבונדסטאג. קונראד אדנאואר מתמנה לקאנצלר ומקים קואליציה. נבנו מוסדות דמוקרטיים, ובמהרה החלה פעילות פרלמנטרית תקינה.

אדנאואר הוביל מדיניות של התקרבות למערב. גרמניה המערבית הצטרפה לארגונים מערביים, וב-1955 נמנתה עם חברות נאט"ו. רפורמות ומדיניות כלכלית הובילו למה שנקרא "הנס הכלכלי", התאוששות מהירה ושיפור ברמת החיים באמצע שנות ה־50.

המתחים עם ברית המועצות והגירה המונית ממזרח למערב הובילו להידוק הגבולות. מדיניות הלשטיין של גרמניה המערבית דרשה שלא לקיים קשרים דיפלומטיים עם מדינות שמכירו במזרח גרמניה, אך מאוחר יותר גילו שינוי בגישה זו.

ב-13 באוגוסט 1961 סגרה מזרח גרמניה את הגבול והחלה לבנות את חומת ברלין, מחיצה פיזית סביב ברלין המערבית. החומה הגבירה את הפיצול בין מזרח למערב, ולמשך שנים היא הפכה לסמל המלחמה הקרה.

ווילי ברנדט קידם מדיניות של ניצול הדיפלומטיה כדי לשפר יחסים עם מזרח אירופה. המדיניות הזו נקראה אוסטפוליטיק (מדיניות מזרחית). במסגרת זו נחתמו הסכמים עם ברית המועצות ופולין, וברנדט קיבל פרס נובל לשלום על המאמצים להפחתת המתחים.

גל מחאות ב-1989 פירק את יסודות המשטר במזרח. ב-9 בנובמבר 1989 נפתחה חומת ברלין. ב-1990 גרמניה התאחדה מחדש. ברלין הוכרזה כבירת המדינה המאוחדת. בשנים שלאחר מכן נפתחו תיקי השטאזי, המשטרה החשאית של מזרח גרמניה, והחלו דיונים ציבוריים על העבר.

העולם הפוליטי המשיך להתפתח: אריך הונקר ברח, גרהרד שרדר הוביל את הממשלה ב-1998, וב-2005 אנגלה מרקל נבחרה לקאנצלרית. אירועים אלה מסיימים את תקופת המעבר מהמאה ה־20 ופותחים תקופה חדשה בגרמניה המאוחדת.

גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה השתנתה הרבה. ב-1945 גרמניה הפסידה ולכן חילקו אותה לאזורי שליטה.

הערים היו הרוסות. אנשים חיפשו אוכל וביגוד. מיליונים של משפחות הועברו מהמזרח למערב.

ארצות אחרות שלטו בחלקים של גרמניה לזמן מה. הם רצו לוודא שאין שוב שלטון נאצי. נערכו משפטים נגד מנהיגים נאצים.

במערב יצרו מדינה בשם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ב-1949. מטבע חדש והסיוע הכספי מארצות הברית, שנקרא תוכנית מרשל, עזרו לשקם ערים ולשפר את החיים.

נבחרה ממשלה דמוקרטית חדשה. קונראד אדנאואר היה הקאנצלר הראשון.

ב-1961 בנו חומה בין ברלין המזרחית לברלין המערבית. החומה הפרידה משפחות וחברים.

ווילי ברנדט רצה לנסות להיות חבר עם מדינות מזרח אירופה. כך פתח דיאלוג בין גרמניה המערבית למזרח.

ב-1989 הוסרו ההגבלות. ב-9 בנובמבר פתחה חומת ברלין והאנשים יכלו לעבור בחופשיות. ב-1990 גרמניה התאחדה שוב. מאז ברלין היא בירת המדינה.

מאח"כ היו מנהיגים ידועים כמו גרהרד שרדר ואנגלה מרקל. המהלך הזה סיים את תקופת החלוקה והתחיל תקופה מאוחדת.