גשם

גשם או מטר הוא משקע הנופל מהעננים כטיפות מים.

גשם נוצר כשהאדי מים שבאוויר מתעבים לטיפות זעירות, ואז הטיפות האלה מתלכדות לטיפות גדולות מספיק כדי ליפול.

הגורם העיקרי ליצירת גשם הוא עליית אוויר לח שמצטנן. קיום "גרעיני התעבות" (גרגרים זעירים שעליהם נדבקים אדי המים) מסייע להתחלת ההתעבות. בעננים קרים נוצרים גבישי קרח על "גרעיני קפיאה"; הם יכולים להפוך לשלג או להפשיר בדרך וליצור גשם.

גשם חזק בדרך כלל מגיע מענני ערימה עם זרמים אנכיים חזקים, בעוד גשם חלש מגיע מעננים שכבתיים.

טיפה צריכה להגיע לגודל מינימלי של בערך 1 מ"מ כדי להתחיל ליפול. מהירות נפילה של טיפות יכולה להגיע עד כ-7.6 מטר לשנייה. בתחילה הטיפות גדלות על ידי איסוף אדי מים, ואחר כך על ידי התנגשויות והתלכדות בין טיפות זעירות.

כאשר לחות קרקעית נמוכה, טיפות שעולות מהענן עלולות להתאדות לפני שהן מגיעות לקרקע. תופעה זו נקראת וירגה (פסי גשם שלא מגיעים לשטח).

צורת טיפות קטנות בדרך כלל כדורית, וטיפות גדולות יותר נעשות שטוחות ואז עלולות להישבר.

עננים חמים מכילים מים נוזליים בלבד. בתנאים האלה הטיפות גדלות בעיקר על ידי התלכדות ולא על ידי קפיאה.

מעל היבשות יש יותר גרעיני התעבות מאשר מעל הים. זה מייצר הרבה טיפות קטנות, שגוררות עיכוב בהפיכת הענן לגשם. מעל הים הטיפות גדולות יותר וגשם מתחיל מהר יותר.

מחקר בישראל על נתוני משקעים לאורך 70 שנה הראה שיש יותר גשם בימי חול מאשר בסופי שבוע. המחקר מציע שאירוסולים (חלקיקים זעירים באוויר) שנפלטים מפעילות אנושית משפיעים על היווצרות העננים ומשקעים.

פיזור מרשל, פלמר מתאר שכמות הטיפות פוחתת במהירות עם הגודל. כלומר, יש הרבה טיפות קטנות ומעט טיפות גדולות.

טיפות גדולות מ-3 מ"מ עלולות להישבר בגלל זרמים פנימיים. טיפות מעל כ-5 מ"מ בדרך כלל בלתי יציבות ומתפרקות.

זריעת עננים היא ניסיון מלאכותי להגביר גשמים. מפזרים חומרים כמו יודיד הכסף (תרכובת של כסף ויוד) כדי לזרז קיפאון וליצור טיפות.

מעל רכסים הפונים לרוח יורד הכי הרבה גשם. הדוגמה הקיצונית היא הרי ההימלאיה, עם כמות משקעים במקום מסוים של עד כ-10,000 מ"מ בשנה, לעומת אזורים שאינם נחשפים לרוחות מן הים עם כ-1,000 מ"מ.

גם בארץ ישראל יש הבדלים חדים: למשל, חלקים במערב הלבנון והחרמון מקבלים עד כ-1,500 מ"מ, בעוד אזורים מזרחיים מקבלים הרבה פחות.

גשם משפיע על תרבויות רבות. הוא קשור לפוריות, לשמחה ולחרדה מפני שיטפונות ובצורות. אנשים המציאו מיתוסים, טקסים ותחינות כדי להביא או לעצור גשם.

בתנ"ך ובמסורת היהודית יש חשיבות רבה לגשם. בארץ ישראל תבואת היבולים תלויה בגשם, ולכן ירידת המטר נחשבה לברכה או לעונש. בתפילות ובמנהגים דנים על הבקשה למים ועל הודיה על גשמי ברכה.

גשם הוא מים שנופלים מהעננים כטיפות.

אדי מים באוויר מתקררים ומתעבים לטיפות על גרעיני התעבות. גרעיני התעבות הם חלקיקים קטנים כמו אבק.
טיפות נופלות כשגדלות מספיק.

טיפה צריכה להיות בערך מילימטר אחד כדי ליפול. טיפות יכולות ליפול מהר מאוד. לפעמים טיפות מתאדות לפני שהן נוחתות. זה נקרא וירגה.

טיפות קטנות בדרך כלל עגולות. טיפות גדולות יותר נעשות שטוחות ואז מתפרקות.

עננים חמים מכילים מים נוזליים. שם הטיפות מתלכדות ויוצרות גשם.

אם יש הרבה גרעיני התעבות באוויר נוצרים הרבה טיפות קטנות. אז לוקח זמן עד שירד גשם.

מחקר בישראל מצא שיש יותר גשם בימי חול. ייתכן שזה קשור לחלקיקים זעירים באוויר שנוצרים מפעילות האדם.

בזריעת עננים מפזרים חומרים כדי לנסות לגרום לגשם. אחד החומרים הוא יודיד הכסף. יודיד הכסף מקל על קיפאון המים.

הרים שעומדים ברוח גורמים לאוויר לחתוך עליהם ולייצר יותר גשם. לדוגמה, בהרים גדולים יורד הרבה יותר גשם מאשר במישורים הקרובים.

אנשים חשבו על הגשם בעדינות. בתרבויות רבות מבקשים גשם בתפילות ובטקסים. בגשם ראו גם ברכה וגם סכנה.

ביהדות הגשם חשוב לחקלאות. יש תפילות ומנהגים הקשורים לבקשת גשם והודיה עליו.