דאונטולוגיה

דאונטולוגיה (מן המילה היוונית "δέον", "חובה") היא תאוריה אתית שלפיה לפעולות יש ערך מוסרי בעצמן, בלי קשר לתוצאותיהן. התאוריה מניחה חובות מוסריות א-פריורי, כלומר חובות שקיימות מבעוד מועד ולא משתנות עם שינוי הנסיבות. מסקנה חשובה היא שאין מטרה שמצדיקה כל אמצעי; זאת לעומת התועלתנות, שמעריכה פעולות לפי התוצאות שלהן.

ההוגה המרכזי של הדאונטולוגיה הוא עמנואל קאנט. לפי קאנט, מעשים מסוימים אינם מוסריים כי הם לא מתייחסים לפועלים כיצורים חופשיים ורציונליים. לכן יש להימנע ממעשים כאלה בכל נסיבות. קאנט דן ברעיון של צו הקטגורי, כלל מוסרי שחייב לחול תמיד, ולא יחסי-מצב.

פילוסופים אחרים שמזוהים עם רעיונות קרובים הם ג'ון לוק, שטען שאנשים זכאים לזכויות בלתי ניתנות להפרה כחלק מחוק הטבע, וג'ון רולס, שמבחין בין "טוב" ל"נכון". רולס טוען שפעמים רבות מעשה עלול להגדיל את ה"טוב" הכללי אך עדיין להיות "לא נכון" אם הוא מפר זכויות או חובות דאונטולוגיות.

תועלתנים כמו ג'רמי בנתם ו־ג'ון סטיוארט מיל ביקרו את הדאונטולוגיה. בנתם ראה בה שיקוף של מוסר מקובל בלבד. מיל טען שהדאונטולוגים מתקשים להחליט מה עדיף כשיש התנגשות בין עקרונות או זכויות.

אחד הטיעונים נגד קאנט הגיע מבנז'מן קונסטן: מה עושים אם מישהו שואל שאלה על מיקום אדם כשהשואל רוצה לפגוע בו? קאנט השיב שיש לומר אמת גם אז. הוא טען שלשקר פירושו להתייחס לאדם כאמצעי להשגת מטרה, וזה בלתי מוסרי. קאנט הוסיף שגם תוצאות לא משחררות מאחריות מוסרית. נאו־קאנטיאנים מחדדים שאינך אחראי לפעולותיו של מי שבוחר להתעלל; האחריות היא שלו. יש גם ביקורת שטוענת שקנט אינו פותר קונפליקטים בין חובות, לדוגמה כשנדרשת גנבה כדי לקיים הבטחה. קנטיאנים משיבים שהבטחה לכפור בחוק או לבצע מעשה בלתי מוסרי היא בעצמה בלתי מוסרית, ולכן אינה משחררת מחובות עתידיות.

דאונטולוגיה, המילה אומרת "חובה". רעיון זה אומר שיש פעולות שאינן טובות או רעות רק בגלל התוצאות. חלק מהפעולות נכונות בפני עצמן.

הפילוסוף הכי מוכר בתאוריה זו הוא עמנואל קאנט. קאנט אמר שצריך להתייחס בכל אדם כיצור חופשי ורציונלי. יש לו גם רעיון שנקרא "צו קטגורי", כלומר כלל שחייבים לעשות תמיד.

יש מי שלא מסכימים. ג'רמי בנתם ו־ג'ון סטיוארט מיל אמרו שצריך לשקול גם את התוצאות. הם טענו שלפעמים קשה לבחור כשעקרונות מתנגשים.

העלה בעיה: מה עושים כששאלו אותך שאלה מסוכנת? קאנט חשב שצריך לומר אמת גם אז. הוא אמר שלשקר זה להשתמש באדם כאמצעי, וזה לא נכון. אחרים טענו שקשה תמיד להחליט מה נכון כשיש חובות שמתנגשׁות.