דבורנית הדבורה

דבורנית הדבורה (Ophrys apifera) היא גאופיט, צמח שמאחסנת חומרי מזון בפקעת תת־קרקעית. היא שייכת למשפחת הסחלביים ונחשבת לאחת היפות והנדירות בישראל.

הפרח מופיע בעיקר בחבל הים־תיכוני, באזורי ההר והשפלה. ברוב אתרי הפריחה רואים פרטים בודדים ולא קבוצות גדולות.

זהו "מין מיישב", כלומר יכולה להתיישב במהירות בבתי גידול חדשים שבהם התחרות נמוכה. דוגמאות טיפוסיות הן בריכות דגים נטושות ומאגרי פסולת של מחצבות.

ההאבקה העיקרית היא עצמית: טלטול קל של הפרח גורם לנפילת האבקנים על הצלקת ולפריחה. עם זאת יש גם קצת האבקה זרה, על ידי זכרים של דבורה מסוימת שהפרח מחקה כדי למשוך אותם.

השפית (השפה המיוחדת בסחלב) גדולה ושוליה מקופלים פנימה. בקצה השפית יש שן קטנה שפונה מטה. עלי העטיף ורודים־סגולים, סימן זיהוי חשוב.

התפוצה העולמית רחבה יחסית, וכוללת את המזרח התיכון ורוב מדינות אירופה, כולל אזורים צפוניים והאיים הבריטיים. זמן הפריחה בארץ הוא במרץ, אפריל.

אתרי פריחה בולטים בישראל: מחצבת נשר בכרמל, הר מירון ושמורת הסחלבים בחורשת טל.

דבורנית הדבורה (Ophrys apifera) היא פרח ממשפחת הסחלביים. גאופיט זה שומר אוכל בפקעת מתחת לאדמה.

היא יפה ונדירה בישראל. נמצאת בעיקר באזורי הרים ושפלה. בדרך כלל רואים פרח אחד לבד.

הפרח יודע לגדול במקומות חדשים שבהם אין הרבה צמחים. הוא מוצא מקומות כמו בריכות דגים נטושות ומחצבות.

ברוב המקרים הפרח מפרה את עצמו. טלטול קטן גורם לאבק לנפול ולגרום לזרעים. לפעמים דבורים זכרים באות כי הפרח נראה כמו דבורה נקבה.

לפרח יש שפה גדולה שמקופלת פנימה ושן קטנה בקצה. העלים של הפרח ורודים־סגולים וזה עוזר להבחין בו.

הפריחה בארץ היא בחודשים מרץ ואפריל. אפשר לראות אותו במחצבת נשר בכרמל וברמת מירון.