דברי הימים

דברי הימים הוא ספר מן הכתובים בתנ"ך. נכתב כנראה בתקופה הפרסית או בתחילת התקופה ההלניסטית.


הספר מתחיל ברשימות יוחסין (כינוי לגנאלוגיות, רשימות של אבות וצאצאים) מהאדם הראשון ועד לשבטי ישראל. ההמשך סוקר כרונולוגית את אירועי עם ישראל, ובעיקר את ממלכת יהודה. החלק הראשון מתמקד בימי דוד, והחלק השני מספר על מלכי בית דוד מימי שלמה ועד חורבן בית המקדש הראשון ולבסוף הכרזת כורש.


דברי הימים דומה בסיפוריו לספרי שמואל ומלכים, אך משתנה בהם. יש בו השמטות, הוספות ושינויים שנעשים כנראה בכוונה. לעיתים מוסיפים פרטים תאולוגיים (שיפוט דתי) או מוסיפים הסברים מדוע מלכים הצליחו או נכשלו.


המחבר משנה לעיתים כדי להבהיר את הטקסט, כדי להתאים למסורות אחרות, או כדי לשקף השקפה תאולוגית ופוליטית. לדוגמה, הוא כמעט ולא מזכיר את ממלכת ישראל הצפונית, ומדגיש את הלגיטימיות של בית דוד וממלכת יהודה.


חוקרים מייחסים את הכתיבה לתקופה הפרסית, ככל הנראה במאה ה‑4 לפנה"ס. המסורת היהודית מייחסת את החיבור לעזרא הסופר, ויש גם קשרים לנחמיה במסורת.


בתרגום היווני קוראים לספר Παραλειπομένων (ההשמטות), ובשפות אירופיות השם נובע מהמילה "כרוניקון", תיעוד היסטורי מסודר.


במסורת הנוצרית הספר חולק לשני חלקים: דברי הימים א' ודברי הימים ב'. במקור הוא היה ספר אחד. במסורת היהודית המודרנית הוא הספר האחרון בכתובים, אך מסורות אחרות הציבו אותו בראש הכתובים.


תשעת הפרקים הראשונים מוקדשים ליוחסין. המחבר משתמש ברשימות אלה כדי להגדיר זהות קולקטיבית של העם. גם אנשים זרים שנמצאו בארץ נכנסים לעתים במסגרת העם כתושבים וגרים.


הפרשנות הקלאסית לספר מועטה יחסית. רד"ק נחשב לאחד המפרשים הקדומים שהשאירו פירוש מפורש יותר על דברי הימים, בעוד פרשנים אחרים הסתמכו בעיקר על פירושים לשמואל ומלכים.


דברי הימים הוא חיבור היסטורי עם דגש על יוחסין ובית דוד. הוא עורך ומשנה מקורות מקבילים כדי להעביר מסר תיאולוגי ופוליטי על זהות העם והגורל הלאומי.

דברי הימים הוא ספר בתנ"ך. הוא מספר היסטוריה. היסטוריה = סיפור על מה שקרה בעבר.


הספר מתחיל ברשימות משפחה ממן־האדם ועד לשבטים. אחר כך הסיפור מדבר בעיקר על ממלכת יהודה.


הספר מספר על דוד המלך. הוא גם מדבר על שלמה. בסוף מוזכר כורש, המלך הפרסי.

=מה השונה בו?

הספר לא מספר חלק מהסיפורים האחרים בתנ"ך. למשל הוא כמעט לא מדבר על ממלכת ישראל הצפונית. המחבר בחר להדגיש את בית דוד.


חוקרים אומרים שהספר נכתב אחרי שיבת ציון, בתקופה הפרסית. המסורת אומרת שעזרא כתב אותו. בהמשך חילקו אותו לשני ספרים.


הפרקים הראשונים מלאים ברשימות של משפחות. הכוונה היא להראות מי שייך לעם.

=למה זה חשוב?

הספר מנסה להראות את הזהות של העם ואת הקשר שלו לארצו.