דָּגוֹן (גם דגן; באוגריתית: 𐎄𐎂𐎐) הוא אל הדגן והחקלאות במיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית. תפקידו העיקרי היה כאל הקשור ליבול הארץ ולפריון.
שמו נגזר מהמילה השמית "דגן" שפירושה יבול או תבואה. פרשנויות עתיקות, כמו של פילון מגבל, תרגמו אותו כ"שדה תבואה" וזיהו אותו עם אלים זרים של חקלאות. פירוש עממי שקישר את השם ל"דג" הוא שגוי. יש גם שורשים דומים בשפות אחרות שפירשו "ארץ" או "אדמה".
אזכורים לדגון נמצאים כבר בכתבים מהאלף השלישי והרבעי לפני הספירה, למשל במרי. באבלה (כ־2300 לפנה"ס) הוא מצוין כאל ראשי של העיר, ואשתו מוזכרת כבעלת התואר "בלת" (גבירה). למקדשיו קראו בשומרית E-mul, "בית הכוכב". לו הוקדשו טקסים, פסטיבלים ורובעי עיר.
בתקופה זו דגון הוזכר גם בשמות פרטיים ובכתבים הממלכתיים. שליטים כמו סרגון הקדישו ניצחונות לאל דגון. באזורים מסוימים הוא הוזהה או זוהה עם אלים מזוהים אחרים, לדוגמה אנליל.
בלוחות האוגריתיים דגון מופיע כחלק מהמנגנון המיתי. בעל, אל מרכזי, מופיע שם כתואר "בן דגן" במקומות מסוימים. בפולחן מוקדשים לו קטעים טקסיים, וממצאים ארכאולוגיים כוללים מצבות הקדשה לדגון.
כיתוב על ארון הקבורה של אשמונעזר השני מזכיר "ארצות דגן". זה יכול להתפרש כ"ארצותיו של דגון" או פשוט כשם מקום.
שמו מופיע במספר מקומות: כאתר בשם "בית דגון" בנחלת שבט אשר, כמקדש בעיר אשדוד בסיפור שביית ארון הברית, ובסיפור שמשון שהרס מקדש בעזה. עם זאת, הקשר ההיסטורי בין דגון ובין הפלשתים אינו מוכח היטב מחוץ לכתובים.
הפולחן לדגון נמשך בזמנים ההלניסטיים. בספר מקבים מתואר שיונתן החשמונאי שרף מקדש דגן באשדוד. יוסף בן מתתיהו מזכיר מבצר בשם "דגון" ליד יריחו.
השם דגון השפיע על שמות מקומות ומוצרים. למשל, שמן מ"ממגורות דגון" נגזר מהמילה דגן ולרוב קשור לתבואה.
בשורה התחתונה, דגון היה אל דגן מרכזי בדרום־מערב אסיה העתיקה. תפקידו הדתי והפולחני השתנה לפי עיר, תקופה וזיקה לאלים אחרים.
דגון (גם דגן) היה אל של תבואה וחקלאות. תבואה = דגן, כמו חיטה ושעורה.
שמו קשור במילה דגן, שהיא היבול של השדה. אנשים ישנים טענו טענות שונות על השם. הרעיון שהוא קשור לדג הוא טעות.
כבר לפני אלפים רבים של שנים כתבו על דגון בערים כמו מרי ואבלה. באבלה כתבו שהוא אל חשוב. היו לו מקדשים, פסטיבלים ושמות אנשים שנקראו על שמו.
בלוחות מאזור אוגרית הוא מופיע לעתים. באגדות שם הוא קשור לאלים אחרים. נמצאו גם מצבות שהוקדשו לו.
במקרא יש מקומות בשם "בית דגון". יש גם סיפורים על מקדש דגון באשדוד ובעזה. בסיפור אחד שמשון הורג אנשים וחורש חורבן על המקדש. בסיפור אחר פסל דגון נפל אחרי שהארון היה שם.
גם בתקופת החשמונאים זכרו את דגון. מסופר שיונתן שרף מקדש של דגון באשדוד.
השם דגון והשורש דגן נשארו בשמות מקומות ובמוצרים. למשל "ממגורות דגון" קשור לשמן ולתבואה.
לסיכום, דגון היה אל חשוב שקשור לתבואה ולמקדשים בערים עתיקות.
תגובות גולשים