דגירה

'''דגירה''' היא ישיבה על הביצה כדי לשמור על טמפרטורה מתאימה. מספר הביצים שמוטלות בפעם אחת נקרא תטולה.

כל העופות מטילים ביצים. קבוצה מסוימת באוסטרליה ובאיים הסמוכים חופרת גומחות באדמה ומניחה שם את ביציה, ואז אינה מטפלת בהן. האולדות האלה דואגות לעצמן מיד אחרי בקיעה ולרוב עפות במהירות.

ברוב העופות ההורים דוגרים על הביצים כדי להעביר אליהן חום הגוף. במקום המגע עם הביצה נוצר אזור נטול נוצות עם כלי דם רבים; זה מקל על העברת החום. נקבות כמו אווזים וברווזים מורטות את נוצות החזה כדי לחשוף עור חם למגע עם הביצה.

במינים רבים ההורים מחליפים ביניהם את הדגירה. אצל מינים שבהם הזכר צבעוני והנקבה כהה יותר, הנקבות מדגירות יותר. אצל עופות גדולים שאינם טסים, למשל יען ואמו, הזכרים מדגרים לעיתים קרובות כמעט לבד.

משך הדגירה משתנה: בעופות קטנים ובינוניים הוא 10, 30 ימים, ובעופות גדולים 60, 80 ימים. זה תלוי בגודל הביצה, בגודל הגוזל ובטמפרטורת ההורים. אצל עופות שוכני הקינים, שגוזליהם בוקעים חסרי ישע וצריכים זמן בקן, הדגירה ארוכה יותר. אצל עוזבי הקינים, שגוזליהם מסוגלים ללכת אחרי ההורים מיד, הדגירה קצרה.

חום הגוף לבדו לא מחמם את כל הביצה. ההורים הופכים את הביצים בערך פעמיים ביום. הם עושים זאת עם המקור או עם הרגליים, כדי לחמם את כל צדדי הביצה באופן שווה.

הבקיעה נעשית על ידי הגוזל עצמו. לגוזל יש "שן בקיעה", בליטה גרמית קטנה על המקור. היא משמשת לשבירת האפרוח מבפנים. השן הזו נעלמת אחרי כמה ימים ותמזג עם המקור.

'''דגירה''' היא כשציפור יושבת על הביצה כדי לחמם אותה. תטולה היא קבוצת ביצים שמוטלת בפעם אחת.

כל העופות מטילים ביצים. כמה עופות באוסטרליה חופרים ביצים באדמה ומשאירים אותן לבד. הגוזלים שם דואגים לעצמם אחרי הבקיעה.

רוב העופות יושבים על הביצים כדי לעזור לעובר להתחמם. החזה שבו הם יושבים נשאר בלי נוצות ומלא בכלי דם. זה עוזר להעביר חום.

הורים רבים מחליפים מי דוגר. אצל כמה מינים הנקבות דוגרות יותר, אצל אחרים הזכרים דוגרים.

הדגירה יכולה להימשך בין כמה ימים לחודשים. ביצים מוברכות מדי פעם: ההורים הופכים אותן כדי לחמם את כל הביצה.

כשגוזל רוצה לצאת, הוא משתמש ב"שן בקיעה". זו בליטה קטנה על המקור שמסייעת לשבור את הביצה. אחרי כמה ימים השן נעלמת.