תנינאים (שם מדעי: Crocodilia) הם סדרה של זוחלים אמפיביים, כלומר חיים גם במים וגם ביבשה. הם שייכים לקבוצה הגדולה ארכוזאוריה, שהייתה בית לדינוזאורים ולעופות. היום קיימות שלוש משפחות עיקריות: תניניים, אליגטוריים וגוויאליים. הם נפוצים בדרום אסיה, בצפון אוסטרליה, באפריקה ובאמריקה, ובארץ ישראל חיו בעבר (תנין היאור) אך כיום נראים רק בשבי.
שורשי התנינאים מגיעים עד לתקופת הטריאס, והצורה המודרנית הופיעה לקראת אמצע הקרטיקון לפני כמאה מיליון שנים. קרוביהם החיים הקרובים ביותר כיום הם העופות. בעבר היו קבוצות רבות של דמויי-תנין; חלקן עברו התאמות ימיות קיצוניות, ובאחרות נראו צורות יבשתיות קטנות.
ענפי הארכוזאוריה התפצלו לשושלות שונות. הפסאודוסוכים הם השושלת שהובילה בסופו של דבר לתנינאים. חלק מהקבוצות הקדומות היו מאוישות בשריון כבד או היו טורפים יבשתיים גדולים.
במהלך היורה והקרטיקון הופיעו תנינאי-ביניים (Mesoeucrocodylia) שאימצו מינים מימיים במידה שונה. חלקם פיתחו גפיים כנפי-משוט וזנב דמוי-סנפיר. בין הענקים הקדומים ידוע הסרקוסוכוס, שהשקלו מוערך במאות טונות בטווחים שונים (הערכות מודרניות פחותות יותר).
ההתפלגות לשלוש המשפחות הנוכחיות החלה כבר בקרטיקון. לאורך 100 מיליון השנים האחרונות מגוון המינים הצטמצם, ורובם מרוכזים באזורים חמים וטרופיים.
תנינאים חיים בביצות, אגמים, נהרות, שפכי-נהרות ומנגרובים. הם מותאמים גם למים מלוחים בחלק מהמינים, אם כי רק חלק קטן מסוגל לשמור על איזון מלחים לאורך זמן. היבשה חשובה לרביצה והשמש ולדגירה של ביצים.
תנינאים בעלי גוף מוארך, זנב שרירי וגב מכוסה בלוחיות עצם (שריון) מתחת לקשקשים. העור עשוי קרטין, כמו בשיער וציפורניים. יש להם חך משני שמאפשר נשימה בזמן שהפה במים, ועצמות הגולגולת קשיחות.
מתחת לקשקשים נמצאות לוחיות עצם (osteoderms) עם טבעות צמיחה. לגפיהם קרומי שחייה, והזנב הוא מנוע השחייה העיקרי.
מוחם קטן יחסית אך מפותח יותר מרוב הזוחלים. על קשקשי הלסתות ובמינים רבים גם על הגוף יש חיישנים תחושתיים (Dermal Pressure Receptors - DPR או Integumentary Sense Organs - ISO) שמרגישים שינויים בלחץ המים. עיניהם ונחיריהם ממוקמים על פסגת הגולגולת כדי לצוף עם ראש חשוף; יש להם גם עפעף שקוף לשחייה.
גודלם משתנה ממינים קטנים מטרים בודדים ועד ענקים היסטוריים. בין המודרניים הגדול ביותר הוא תנין הים; תנין היאור נחשב גם הוא לגדול ומסוכן לאדם. בעבר חיו תנינאים ענקיים כגון הדיינוסוכוס והפורוסזאורוס.
תנינאים הם ציידי מארב. הם צפים קרוב לפני המים וממתינים לטרף, ואז מזנקים במהירות. תזונתם משתנה עם הגיל: אבקועים ואנקורים צעירים אוכלים חרקים ודגים קטנים, ובוגרים אוכלים דגים גדולים, ציפורים, זוחלים ויונקים. הם משתמשים בגלגול ובכוחות נשיכה כדי לקרוע בשר ולקטוע חלקי טרף.
בשחייה משתמשים בתנודות גליות של הזנב. ביבשה נעים בדרך כלל בזחילה, אך יכולים גם לבצע "הליכה גבוהה" (High walk) ובמרחקים קצרים אף לרוץ.
הריבוי החברתי כולל היררכיה ברורה של זכרים. הם מתקשרים בקולות, מגע, תצוגות גוף, חבטות מים וקולות תת-סוניים. נקבות רבות מגינות על הקן והביצים.
הזדווגות במים; כל המינים מטילים ביצים בקנים: חלקם בונים תלות צמחיה ומבוץ, אחרים חופרים גומות בחול. הטמפרטורה בקן משפיעה על הזוויג של העוברים (קביעת מין תלוית טמפרטורה). מספר הרבייה גדול אך שורדים מעט צאצאים.
ביצים ואבקועים נטרפים בידי חיות רבות. כשהתנינאים גדלים, סכנת הטורפים להם קטנה, ורק מספר מועט של טורפים מבוגר מסוגל להרוג תנין בוגר.
תנינאים שימשו במקומות רבים למזון, רפואה ומוצרים; ב־20 המאה ציד המוניות גרם לירידה חדה באוכלוסיות. מאז הונהגו חוקים, אמנת CITES, ופיתוח חוות תנינאים לצרכי עור ושימור. חלק מהאוכלוסיות התאוששו: אליגטור אמריקני וקיימנים מסוימים אינם בסכנה כיום.
חלק מהמינים יכולים לתקוף אדם. בעיקר מדווחים תנין היאור ותנין הים כמסוכנים. סיבות לתקיפות כוללות טריפה, הגנה על קן או הגנה עצמית. במקרים רבים התקפות נובעות מקירבה של בני אדם למקורות מים שבהם חיים התנינאים.
תנינאים מופיעים במיתולוגיות רבות, וסימלו כוח, אלים או מפלצות בתרבויות שונות. ציד מסחרי הביא להכחדה מקומית של מינים רבים, אך מאמצי שימור וחוות רבייה עזרו להחזיר אוכלוסיות רבות.
תנינאים הם זוחלים שחיים גם במים וגם על היבשה. יש להם גוף ארוך, זנב חזק ובליטות עצם על הגב.
התנינאים קשורים לעופות מרחוק. הם נחלקים לשלוש משפחות עיקריות: תניניים, אליגטוריים וגוויאליים.
העור שלהם קשוח, הקשקשים עשויים קרטין (חומר גם בשיער ובציפורניים). יש להם חך משני שמאפשר לנשום כשהם צפים.
על הלסתות יש חיישנים שמרגישים רעידות במים. לכן הם מרגישים מתי דג או חיה מתקרבים.
הם חיים בביצות, אגמים ונהרות. היבשה חשובה להם לשמש ולהטלת ביצים.
צעירים אוכלים חרקים ודגים קטנים. כשהם גדולים הם אוכלים דגים, ציפורים ויונקים. הם צדים בדרך של מארב: מתחבאים ומזנקים.
הנקבה בונה קן ומגנה על הביצים. חום הקן גם משפיע על האם תהיה נקבה או זכר. רוב הצאצאים אינם שורדים, ולכן הן מטילות הרבה ביצים.
בעבר אנשים צדו תנינים בגלל העור. היום יש חוקים וחוות שמגנים עליהם. חלק מהמינים חוזרים ומתרבים בטבע.
תנינים מופיעים בסיפורים ובמיתוסים של עמים רבים. בארץ ישראל חיו תנינים עד תחילת המאה ה-20. היום יש אותם רק בגני חיות ובחוות.
תגובות גולשים