דדן

דדן (גם דדנה) הוא שם מקראי שהפך לשם של שבט וערים קדומות. בתנ"ך מופיעים שני אישים בשם דדן: אחד הוא בן רעמה, והשני בן יקשן, אח של שבא ואב לילדים שנקראו אשורים, לטושים ולאומים.

באכדית (שפה עתיקה של מסופוטמיה) השמות Didānu/ditānu נרדפו עם שור בר וביזון. המילה dātnu פירושה "חזק" או "הרואי". בעברית המקראית משמעות השם דדן היא "ארץ נמוכה".

השבט והעיר דדן מוזכרים בנבואות על חורבן אדום, למשל בפסוקים בספר ירמיהו ובספר יחזקאל. ההופעות האלה מקשרות את השם לאזורי דרום־מערב ההיסטוריה המקראית.

במחקרים מציינים כי בני דדן נזכרים גם ברשימות יוחסין, ובמקרים מסוימים עשויים להיות מופיעים או מוסרים מרשימות אלה.

כתובות מדרום ערב מהמאה ה־7 לפנה"ס ואילך מזכירות את השם. בנווה המדבר אל-עולא, בצפון־מערב חצי האי ערב, נמצאו כתובות שמזהות שם המקום כ־Dadan. האתר הזה שימש תחנת מסחר חשובה על דרכי הסחר שהובילו מדרום ערב צפונה למסופוטמיה ולסוריה-ארץ־ישראל.

במאה ה־6 לפנה"ס הוזכרו התקפות חוזרות של שבטי ערבים נוודים על מושבות המסחר היציבות יחסית של הדדנים.

דידן/Didanu מופיע גם במקורות אוגריתיים (שפה ותרבות בעיר אוגרית) כאפיון של צאצאי מלוכה. שמו של המלך או האבות הללו נקשר למנהגי פולחן־אבות, שבהם קראו בהרצאה את שמו של המלך המת כדי לקבל ברכה והגנה.

שם השבט Didanu/Ditānu מוזכר כבר בסוף האלף השלישי לפנה"ס, ובהמשך הופיע כשם פרטי ומקומי ברשימות השושלות של בבל. הופעות אלה מצביעות על קשרים ארוכים בין שמו של דדן ובין אזורים מערבית למסופוטמיה.

כמה מקורות עתיקים מתייחסים ליישוב: יוסף בן מתתיהו מזכיר דדן כבנו של שוח; אונקלוס ותרגום יונתן מציעים פירושים שונים לבני דדן כחיים במחנות, באוהלים ובמושבות; ואוסביוס מתאר מיקום בעיר בהרי אדום, כמרחק מסוים צפונית לפינון. זיהוי מודרני שהוצע מזהה את הכפר בעל השם הערבי דידאן עם אתר קדום בסמוך לח'רבת פינאן, הצעה שהועלתה כבר במאה ה־19 על ידי החוקר יהוסף שוורץ.

דדן (גם דדנה) היה שם של אדם בתנ"ך. אחר כך השם הפך לשבט ולעיר.

באותה עת דעו אנשים בשם דיטנו או דידנו. באכדית (שפה עתיקה) השם קושר לשור בר גדול. בתנ"ך דדן פירושו "ארץ נמוכה".

דדן מוזכר בנבואות על אדום. (נבואות הן דברים שאומרים על עתיד.)

נמצאו כתובות עתיקות בדרום ערב ובנווה המדבר אל-עולא. אל-עולא הוא אתר קדום בצפון־מערב חצי־האי ערב. שם היה חשוב למסחר של גמלים וקרבנות בין דרום ערב ומסופוטמיה.

חוקרים מצאו גם סיפורים על פולחן אבות. פולחן אבות זה הוא טקס שבו קוראים בשמו של מלך שנפטר. המטרה הייתה לבקש הגנה וברכה למלך החי ולעיר.

חוקרים כמו יוסף בן מתתיהו ואוסביוס הזכירו את דדן. במאה ה־19 הוצע לזהות אתר בשם הערבי דידאן ליד ח'רבת פינאן עם דדן העתיקה.