דואופול

דוּאוֹפּוֹל הוא מצב בשוק שבו יש שתי חברות עיקריות ששולטות בהיצע.

המילה מגיעה מיוונית ומשמעותה "שתי־מכירות". מדובר למעשה במקרה מיוחד של אוליגופול, שוק שבו יש מספר קטן של מוכרים. גם אם יש עוד מתחרים קטנים, שתי חברות השולטות ברוב השוק יתוארו לעתים כדואופול.

כלכלנים במיקרו־כלכלה עוסקים בדואופול כי הוא פשוט יותר לנתח משוק עם הרבה יצרנים. המודל המפורסם ביותר הוא דואופול קורנו: כל חברה בוחרת כמה לייצר בהתאמה לכמות שהשנייה מייצרת. הבחירה המתמשכת הזו מגיעה לשיווי משקל נאש, מצב שבו אף חברה לא רוצה לשנות את הכמות שבחרה.

בנקודת השיווי המשקל בכורנו מתקבלת כמות קטנה יותר ומחיר גבוה יותר מאשר בשוק תחרותי. כלומר, הצרכנים מקבלים פחות והמוצרים עולים יותר.

מודל אחר הוא דואופול סטקלברג: יש כאן חברה מובילה שמקבלת החלטה ראשונה, וחברה מובלת שפועלת אחריה.

חוקים נגד התנהגות אוליגופוליסטית קיימים ברוב המדינות. בישראל האכיפה מוגבלת, בין היתר בגלל לוביסטים שבכנסת שפועלים למען האינטרסים של הדואופולים.

דו-אופול הוא מצב שבו שתי חברות גדולות שולטות בשוק.

אוליגופול זה שוק עם מעט חברות. לפעמים קוראים לדו-אופול גם כך.

במודל קורנו כל חברה בוחרת כמה לייצר. הן מסתכלות זו על זו. בסוף הן מגיעות למצב יציב. מצב יציב זה נקרא שיווי משקל, אף אחת לא רוצה לשנות.

במצב כזה מיוצרים פחות מוצרים והמחיר גבוה יותר מאשר בשוק תחרותי.

במודל אחר, סטקלברג, יש חברה שמובילה וחברה שעוקבת אחריה.

רוב המדינות אוסרות התנהגות כזו. בישראל האכיפה חלשה בגלל לוביסטים. לוביסטים הם אנשים שמנסים לשכנע פוליטיקאים.