משחק האולטימטום

משחק האולטימטום הוא משחק פשוט שמופיע במחקר כלכלה התנהגותית ותורת המשחקים. שני שחקנים זרים משחקים פעם אחת. השחקן הראשון מציע חלוקת סכום כסף בין שניהם. השחקן השני בוחר: "מסכים" או "מסרב". בהסכמה חלוקת הכסף מתבצעת. בסירוב, אף אחד לא מקבל דבר.


מאחר שההחלטות הן עוקבות, משתמשים בניתוח מהסוף להתחלה. כל הצעה מצד השחקן הראשון יוצרת תת־משחק שבו המקבל בוחר אם לקבל או לסרב. המקבל בוחן את התשלום המוצע לעומת אפס.


נניח שיש x=100 שקלים, והמינימום שהמציע יכול לתת למקבל הוא שקל אחד. אם המציע נותן a שקלים למקבל, המציע נשאר עם x-a. בכל תת־משחק בו המוצע הוא סכום חיובי קטן, המקבל יעדיף לקבל על פני לקבל אפס. לכן, לפי היסוד מהסוף להתחלה, השחקן הראשון יעדיף להציע את הסכום המינימלי האפשרי. כך מתקבל שיווי משקל פרפקטי שבו המציע נותן את המינימום.


שיווי משקל נאש הוא התאמה של אסטרטגיות כללית, ואינו תמיד לוקח בחשבון סדר הפעולות. במשחק האולטימטום ישנם הרבה נקודות שיווי משקל נאש. לדוגמה: אם המקבל קבע שיסכים רק להצעה של 50 שקלים, והמציע מציע 50, זו התאמה של נאש. אבל ניתוח פרפקטי שמבצע חישוב מהסוף נותן תחזית סדורה יותר על מה צפוי לקרות בפועל.


ניסויים רבים בעולם מראים שהמציעים בדרך‑כלל נותנים הצעות חיוביות. המגיבים לעיתים דוחים הצעות נמוכות, גם אם קיבלו קצת כסף. זהו ממצא חזרתי במחקרים.


מחקר מ‑2015 הראה שאנונימיות או חוסר קרבה גורמות לדחייה קלה יותר של הצעות. נמצא גם הבדל בפעילות מוחית. אות עצבי שנקרא feedback negativity (FN) היה שלילי יותר כשזר הציע הצעה לא הוגנת. כשהמציע הוא חבר, האות היה שונה. אות מוחי נוסף, P300, נטה להיות שונה בקבלה של הצעה הוגנת לפי זהות המציע. אותות אלה נמדדים באמצעות EEG, מכשיר שקולט פעילות חשמלית במוח.


התוצאות מצביעות על כך שהתנהגות לא תמיד תואמת את דמות "האדם הרציונלי" הכלכלי. הוגנות ומשקל רגשי משפיעים בהחלטות כספיות.


יש כמה הסברים אפשריים: ערכי הוגנות חברתית, רצון לא להיתפס כפראייר, השוואות מול אחרים, וחוסר וודאות לגבי ההעדפות של הצד השני. כל אלה מסבירים מדוע אנשים נותנים ומקבלים הצעות הוגנות יותר מאשר הציפייה התיאורתית הפשוטה. משמעות הממצא היא שלא תמיד חלוקה שנראית יעילה כלכלית (במונחים כספיים) משפרת את הרווחה, כי היא עלולה לפגוע בתחושות ההגינות של אנשים.

משחק האולטימטום הוא משחק בין שני אנשים זרים. אחד מציע איך לחלק סכום כסף. השני בוחר: לקבל או לסרב. אם מקבל, החלקים מתחלקים. אם סורב, אף אחד לא מקבל כלום.


מדברים מהסוף להתחלה. מי שמקבל בודק אם הכסף המוצע טוב יותר מ‑0. אם כן, הוא יבחר לקבל.


אם יש 100 שקלים והמינימום להציע הוא שקל אחד, המקבל יעדיף שקל אחד על פני אפס. לכן המציע יכול להציע את השקל היחיד הזה. כך המשחק מסתיים בדרך סבירה על פי ניתוח זה.


ניסויים מראים שאנשים נותנים בדרך כלל הצעות הוגנות. אנשים לעיתים דוחים הצעות קטנות. הם מעדיפים להרגיש הוגנים.


כשמשתתפים זרים ואנונימיים, דוחים יותר הצעות. כשזה חבר, מקבלים יותר בקלות. גם המוח מגיב אחרת. מכשיר שמודד חשמל במוח רואה הבדלים כשזה חבר או זר.


הממצאים מראים שאנשים לא תמיד חושבים רק על כסף. הוגנות, רצון לא להרגיש מנוצל והשוואה לאחרים חשובים גם הם.