דואר אלקטרוני

דואר אלקטרוני (מכונה גם דוא"ל או אימייל) הוא דרך לשלוח הודעות כתובות דרך הרשת. ההודעה יכולה להכיל טקסט, פורמט HTML וקבצים מצורפים (attachment, קובץ שנשלח יחד עם ההודעה). ניתן לשלוח הודעה למספר נמענים במקביל. בדרך כלל ההודעה עוברת דרך שרתים שונים עד לשרת של הנמען, ושם היא נשמרת עד שהנמען יבדוק את תיבת הדואר.

בשנות ה-60 היו מערכות פנימיות שדרכן כתבו הודעות למשתמשים אחרים על אותו מחשב. האימייל כפי שאנו מכירים אותו התחיל ב-1971, כאשר ריי טומלינסון חיבר יכולת כתיבת הודעות בין מחשבים שונים. הוא השתמש בסימן "@" (שנקרא בשפת הסלנג "שטרודל") כדי להפריד בין שם המשתמש לשם המחשב, וכך נולדה כתובת הדואר האלקטרוני.
בישראל הופיע הדואר האלקטרוני כבר ב-1980 באוניברסיטת בן-גוריון.

כתובת דואר אלקטרוני מחולקת לשני חלקים המופרדים ב-@. החלק מימין הוא שם המתחם (domain), כלומר השרת שמטפל בדואר. החלק משמאל הוא החלק המקומי (localpart) שמציין את המשתמש או הפעולה שהשרת צריך לבצע. בדרך כלל החלק המקומי מזהה תיבת דואר של משתמש. שרת הדואר בודק את הכתובת ומנתב את ההודעה לתיבה המתאימה או מסרב לקבלה אם יש בעיה.
כלים להגנה ולחסימה לעיתים עושים שימוש מתוחכם בכתובות כדי לסנן הודעות לא רצויות.

העברת הדואר מתבצעת לפי תקנים שנקראים פרוטוקולים. הפרוטוקול לשליחת דואר נפוץ הוא SMTP (Simple Mail Transfer Protocol), תקן לשיגור הודעות בין שרתים. כדי לקבל דואר מהמחשב האישי יש שני תקנים עיקריים: POP3 (Post Office Protocol), מוריד הודעות מהשרת ומעביר אותן למחשב, והוא מפנה לעיתים את ההודעה מהשרת; ו‑IMAP (Internet Message Access Protocol), משאיר עותק על השרת ומסנכרן בין מכשירים.
תקן MIME מאפשר לשלוח טקסט בשפות אחרות וקבצים מצורפים על ידי קידוד המידע בתוך הודעה באנגלית בלבד.

אימייל הוא כלי מרכזי בעבודה שמקל על החלפת מידע. יחד עם זאת, שימוש רב בדואר עלול להפריע לריכוז וליצור לחץ אם מקבלים כמות גדולה של הודעות.

דואר זבל (spam) הם הודעות פרסומיות לא רצויות. תולעי דואר (E-mail worms) הן תוכנות מזיקות שמתפשטות דרך אימייל. כדי להתמודד עם הבעיה פותחו מסננים וסינון דואר, אך הם לא מושלמים. במדינות רבות חוקקו חוקים שמגבילים משלוח דואר זבל; בישראל נאסר משלוח דואר זבל מאז מאי 2008.

ישנן תוכנות רבות לקריאת ושליחת אימייל, כמו Outlook ו‑Gmail. מנעד האפשרויות כולל רשימת אנשי קשר, יומן פגישות, שמירה וגיבוי הודעות, תיקיות פרטיות וציבוריות וחיבור ליישומים חיצוניים.

בתוכנות דואר מבחינים בין נמענים ראשיים, נמענים ל"מידע" ונמענים מוסתרים (BCC). כפתור "השב" עונה רק לשולח, וכפתור "השב לכל" ישלח את התשובה לכל הנמענים הגלויים.

ניתן לסנכרן אימייל לטלפון חכם כדי לקבל הודעות על המכשיר. קיימות דרכים שונות לחיבור: Exchange ActiveSync מאפשר סנכרון דואר, יומן ואנשי קשר ונותן אפשרות לדחיפה (push), קבלת הודעות בזמן אמת. חיבורי POP3 ו‑IMAP מאפשרים שליחה וקבלה בתדירות שנקבעת על ידי המשתמש. רוב השירותים מציעים אפליקציות ייעודיות לקריאה ולשליחה בנייד.

אימייל הוא דרך לשלוח הודעות כתובות דרך האינטרנט. אפשר לשלח טקסט וקבצים יחד עם ההודעה. קבצים שנשלחים נקראים "צרופות".
כתובות אימייל נראות כך: שםמשתמש@שםמחשב. הסימן @ נקרא "שטרודל".

בשנות ה-70 התחילו לשלוח הודעות בין מחשבים. ריי טומלינסון המציא את הצורה עם השטרודל.
בישראל התחילה מערכת אימייל באוניברסיטה כבר בשנת 1980.

החלק שמימין ל־@ מזהה את השרת. החלק שמאלי מזהה את המשתמש.
השרת מקבל את ההודעה ושומר אותה עד שהנמען יכנס לתיבה.

דואר זבל (ספאם) הוא דואר שאתה לא רוצה לקבל. יש גם תוכנות מזיקות שיכולות להתפשט דרך אימייל. יש מסננים שעוזרים למנוע הודעות לא טובות.

מוגשים אפליקציות כמו Gmail ו‑Outlook לקרוא אימייל. אפשר גם לקבל אימייל בטלפון חכם. אם מוגדר "דחיפה" (push) ההודעה מגיעה לטלפון מיד.

היזהר לא לפתוח קבצים ממקורות לא מוכרים. שמור על סיסמה חזקה כדי להגן על תיבת הדואר.