Internet Message Access Protocol

Internet Message Access Protocol (IMAP) הוא פרוטוקול (כללים להעברת מידע) לגישה לדואר אלקטרוני ששמור על שרת מרוחק (מחשב אחר ברשת).

IMAP הוא אחד משני הפרוטוקולים הנפוצים לקבלת דואר, והוא מהווה אלטרנטיבה מתקדמת לפרוטוקול POP3. בניגוד ל־POP3, שמיועד לעבודה עם תיבת דואר אחת במכשיר, IMAP מאפשר גישה לעתים למספר תיבות דואר במקביל. הוא גם קורא חלקים ספציפיים מתוך הודעות ב־MIME (פורמט הודעות עם חלקים וקבצים), וכך חוסך זמן וכוח חיבור.

חיסרון משמעותי הוא שהפרוטוקול מורכב למימוש. רבים מהשרתים והלקוחות מיישמים רק חלק מהפונקציות, ולכן IMAP לא נתרץ ופופולרי כמו POP3 בחלק מהמקומות.

IMAP פותח על ידי מארק קריספין בשנת 1986. בעבר נקרא גם Internet Mail Access Protocol ו‑Interactive Mail Access Protocol.

הפרוטוקול מניח שהתיבות מסודרות בהיררכיה. יש תיבת דואר ראשית בשם INBOX. ניתן לפתוח תיבות נוספות (mailboxes). תיבת דואר יכולה להכיל הודעות וגם תיבות משנה, אם השרת תומך בכך.

רוב לקוחות הדואר הגדולים תומכים ב־IMAP. בין השמות החשובים: Microsoft Outlook ו‑Mozilla Thunderbird.

IMAP פועל על פרוטוקול הרשת TCP (פרוטוקול לשליחת נתונים) בדרך כלל על פורט 143. קיימת גם גרסה מוצפנת בשם IMAPS המשתמשת ב‑SSL על פורט 993. כמו POP3 ו‑SMTP, IMAP הוא פרוטוקול טקסטואלי. הלקוח מוסיף תווית ייחודית לכל פקודה, כדי לזהות תגובות ולזהות שגיאות בתקשורת.

Internet Message Access Protocol (IMAP) הוא דרך לגשת למיילים שנשמרים במחשב אחר. (פרוטוקול = חוקים לשיחה בין מחשבים.)

IMAP שונה מ‑POP3. ב‑POP3 מורידים מייל רק למכשיר אחד. ב‑IMAP אפשר לגשת לאותה תיבה ממספר מכשירים.

הפרוטוקול עובד עם תיבות דואר מסודרות. התיבה הראשית נקראת INBOX. אפשר גם ליצור תיבות נוספות.

IMAP נוצר על ידי מארק קריספין ב‑1986.

IMAP עובד בדרך כלל על פורט 143. יש גם גרסה שמצפינה את המידע בשם IMAPS על פורט 993. (פורט = מספר שמזהה שירות במחשב.)

למרות היתרונות, IMAP קשה יותר למימוש. לכן חלק מהשרתים תומכים בו רק בחלקו.