רבי דובער שניאורי, המכונה "אדמו"ר האמצעי", נולד בט' בכסלו תקל"ד (1773) ובפטירתו ט' בכסלו ה'תקפ"ח (1827). הוא היה האדמו"ר השני של חסידות חב"ד ועמד בראשה משנת ה'תקע"ג (1812) ועד מותו.
נולד לרבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) ונשא את שיינא בשנת ה'תקמ"ח. עוד בחיי אביו הדריך חסידים צעירים בכיתות הלימוד שהקים אביו. אחרי פטירת אביו מונה להנהגה וקבע את דירתו בלובביץ'.
הרצליו כללו פעילות ציבורית וחברתית: הוא קידם יישובי חקלאות יהודיים ברוסיה הלבנה, והקים מושבות רבות ב-1815. בשנת תקע"ה יסד יישוב חב"די בחברון ורכש שם מבנה המשמש היום בית כנסת על שם בתו מנוחה רחל סלונים.
בשנת ה'תקפ"ז נעצר בחקירה פוליטית ושוחרר בי' בכסלו של אותה שנה; יום השחרור נחשב כיום שמח בחסידות חב"ד. נפטר לאחר מחלה בעיר ניז'ין באוקראינה; ליד קברו מוקם אוהל וקבור שם גם נכדו רבי ישראל נח שניאורסון.
רבי דובער ביסס והרחיב את תורת חב"ד. הוא פיתח את עבודת ההתבוננות (העמקה מחשבתית שמטרתה הבנת רעיונות רוחניים) כעבודת ליבה לחסידים.
מאמריו מעמיקים רעיון שהוצג לעתים בכמה שורות אצל אביו, והם מפתחים את הנושא בעשרות ולעיתים מאות עמודים. הוא דרש מהחסידים עיון שכלי וריכוז כדי לתפוס את רעיונות האלוקות שכתביו מציעים.
בשונה ממנהג חלק מהאדמו"רים, רבי דובער כתב ספרי חסידות מסודרים ונושאים מוגדרים. שני ספריו המרכזיים שהיו לנחלת הכלל הם "שער היחוד" (מפתח לתורת החסידות) ו"שערי אורה" (אלף־בית של תורת החסידות).
ספריו הם בעיקר ביאורים לדרושי אביו, כאשר הוא מוסיף יסודות והסברים שנאמרו לעתים בפני מעגל מצומצם. הוא ארגן את חומרי התפילה והנושאים השונים ב"שערים" ברשימה ברורה: שער התפילה, שער הציצית, שער התפילין ועוד.
חיבר גם פירושים על הזוהר בסדר פרשיות התורה, ובאופן כללי ייעד כל ספר לסוג שונה של חסידים לפי רמת ההבנה והעיסוק.
(בספריות חב"ד מובאים שמות ספריו וביאורים על חלוקתם לשערים ולחטיבות שונות)
(נזכרת משפחתו של רבי דובער ומשמעות שמות המשפחה השונים ששימש)
רבי דובער מופיע כאדמו"ר השני בשושלת. קברו ונכדו המשמעותיים מוזכרים במסורת החסידות.
רבי דובער שניאורי כינוּ אותו "אדמו"ר האמצעי". הוא נולד בט' בכסלו תקל"ד ונפטר בט' בכסלו ה'תקפ"ח. הוא היה המנהיג השני של חסידות חב"ד.
הוא היה בנו של רבי שניאור זלמן. אחרי מות אביו קיבל את הנהגת החסידות ועבר לגור בלובביץ'.
הוא עזר להקים כפרים חקלאיים ליהודים. ב-1815 ייסד הרבה יישובים חקלאיים. הוא גם רכש בית בחברון, שהפך לבית כנסת על שם בתו מנוחה רחל.
בשנת ה'תקפ"ז נעצר לזמן קצר והוא שוחרר. שחרורו נחגג בחסידות.
נפטר לאחר מחלה בעיר ניז'ין. קברו נמצא שם ליד קבר נכדו.
רבי דובער כתב והסביר את ספרי אביו. הוא חיזק את דרך ה"התבוננות" (מחשבה עמוקה) כדי להבין רעיונות רוחניים.
הוא כתב ספרים מסודרים שמסבירים נושאים שונים. שני ספרים חשובים שלו נקראו "שער היחוד" ו"שערי אורה".
הוא ערך ספרים והסביר מאמרים שנאמרו על ידי אביו. חלק מהספרים נכתבו לפי נושאים כמו תפילה וחגים.
משפחתו מוזכרת במסורת וניתן לראות אותו בשושלת אדמו"רי חב"ד.
תגובות גולשים