מנחם מנדל שניאורסון (צמח צדק)

רבי מנחם מנדל שניאורסון, שנודע בכינוי "הצמח צדק" על שם ספרו, היה האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד. הוא הנהיג את החסידות משנת ה'תקפ"ח (1827) ועד לפטירתו ב־כ"ט בניסן ה'תרכ"ו (29 במרץ 1866).

נולד בעיירה ליוזנה (אז באימפריה הרוסית, היום באזור ויטבסק שבבלארוס). קיימות שתי גרסאות לגבי שנת לידתו. בגיל שלוש התייתם מאמו וגדל בבית סבו, רבי שניאור זלמן מלאדי, שהדריך אותו בלימוד תורה.

בגיל 14 נישא לחיה מושקא, ובשנים שלאחר מכן סירב בתחילה להתמנות לאדמו"ר. לבסוף, בסיוון תקפ"ט, נענה לבקשת החסידים ומונה לאדמו"ר. עם המינוי חיזק את מעמד חב"ד והשפעתו גדלה.

עיקר פעילותו הציבורית כללה מאבק להצלת ילדים יהודים מגיוס עתידי לצבא הרוסי (הקנטוניסטים, תוכנית גיוס של נערים). ארגן ועדי תימלול, עודד גם פעולות סמויות לשחרור המגויסים, ושלח נאמנים לחזק את הנערים המשרתים.

בשנת 1844 עודד יוזמות חקלאיות והביא להתיישבות של כ־60 משפחות בכפר שצ'דרין ליד הומל. על פעילות זו קיבל מעמד "אזרח נכבד" מהממשל הרוסי, מעמד שהעניק לו זכויות והקלות מסוימות.

בשנת 1841 ייסד ישיבה בלובביץ' כדי לחזק את לימוד התורה ולמנוע השפעת ההשכלה (השכלה = תנועת מודרניזציה והשכלה יהודית). ניהל מאבק מול המשכילים (המשכילים = תומכי ההשכלה) שניסו להכניס לימודי חול ליהודים. בעקבות התנגדויות אלה הוא נעצר מספר פעמים במהלך הדיונים והאספות.

היה ידוע כגדול בתורה בנגלה (התלמוד וההלכה) ובנסתר (קבלה). שאלות הלכתיות נשלחו אליו מכל רחבי האימפריה, והוא רשם דרושים וחידושים חסידיים. חלק מכתביו יצאו לאור לאחר מותו בסדרת הספרים "צמח צדק". רבים ראו בו צדיק שביכולתו להושיע, וביתו משך אלפי מבקשים וחרדים.

נפטר ב־29 במרץ 1866 ונקבר בלובביץ'. ממלא מקומו בליובאוויטש היה בנו הצעיר, רבי שמואל שניאורסון.

היו לו שבעה בנים ושתי בנות. חלק מכתביו וחלק ממסמכי השושלת התפצלו בין בניו, שהמשיכו להנהיג בקשר לחב"ד.

(מידע על שושלת האדמו"רים ויורשיו מופיע במסמכים היסטוריים ומקורות משפחתיים.)

רבי מנחם מנדל הלחין כמה ניגונים (שירים חסידיים). חלקם התקבלו והופצו גם מחוץ לחב"ד.

חיבוריו כוללים תשובות הלכתיות, דרשות חסידיות וחלקים בקבלה. רבים מהם נדפסו בשם "צמח צדק" לאחר מותו.

רבי מנחם מנדל שניאורסון כונה "הצמח צדק" על שם ספרו. הוא היה המנהיג של חסידות חב"ד. הוא הנהיג אותה משנת 1827 ועד מותו ב־29 במרץ 1866.

נולד בעיירה ליוזנה (אז ברוסיה, היום באזור ויטבסק שבבלארוס). כשהיה קטן תייתם מאימא וגדל אצל סבו, רבי שניאור זלמן. בגיל 14 נשא אישה בשם חיה מושקא.

הפך לאדמו"ר (אדמו"ר = מנהיג חסידי) ב־1827. עבד להגן על ילדים יהודים שנחשבו לגיוס לצבא. הוא ארגן עזרה והחתים אנשים למען זה.

עודד משפחות לעבוד בחקלאות. כ־60 משפחות עברו להתיישב בכפר שצ'דרין. על כך קיבל תואר מיוחד מהממשל.

ייסד ישיבה (ישיבה = מקום ללימוד תורה) בלובביץ' כדי ללמד תלמידים טוב. הוא נאבק כנגד מי שרצו לשנות את הלימודים של היהודים.

רבי מנחם מנדל ידע הרבה בתורה ובקבלה (קבלה = לימוד סודי). אחרי מותו נדפסו ספריו בשם "צמח צדק".

נפטר והובא למנוחות בלובביץ'. בנו הצעיר, שמואל, המשיך לאחריו.

היו לו שבעה בנים ושתי בנות.

הוא הלחין כמה שירים חסידיים. חלקם מפורסמים עד היום.