דוד

דוד הוא דמות מרכזית בתנ"ך. הוא מתואר כמלך השני של ישראל המאוחדת, כמצביא וכמייסד שושלת בית דוד. המסורות על חייו נערכו מאות שנים אחרי המאורעות, ולכן החוקרים חלוקים לגבי הדיוק ההיסטורי של כל הפרטים.

בספר שמואל נשלח שמואל הנביא לבחור מלך מבני ישי בבית לחם. אלוהים בוחר בדוד, הקטן שבבנים, ששמר את הצאן בבית לחם. שמואל מוחה עליו ומשחה אותו למלך.

דוד מגיע לחצר שאול כדי לנגן ולהרגיע את רוחו. הוא הופך לנושא חן אצל המלך ונעשה למשרת חצר ולוחם.

דוד נלחם בענק הפלשתי גָּלְיָת. הוא מוּצא כגיבור כשהפיל את גָּלְיָת באבן מקלע והביא את ראשו. הניצחון העלה את מעמדו בציבור.

הצלחותיו הצבאיות והקשר עם יהונתן, בן שאול, מעוררים קנאה אצל שאול. שאול מנסה להרוג את דוד. דוד מתחתן עם מיכל, בת שאול, ומקבל תפקידים צבאיים.

בגלל קנאת שאול דוד נמלט ונודד בין מקומות מסתור. הוא מקבל עוקבים ותומכים, וגם חווה רגעים של רחמים כאשר נמנע מלפגוע בשאול למרות שהיה יכול.

כאשר נודע לשאול שדוד קיבל עזרה מכהן בשם אחימלך, שאול מצווה על רצח כהני נוב. שרידי המקרה גורמים לדאגה גדולה אצל דוד.

פעם אחת דוד חותך חתיכה מבגדו של שאול במקום להרוג אותו. מאוחר יותר הוא מציג את החתיכה כשבמעשה זה הוכיח שלא רצה לפגוע במליח.

דוד חוטא עם בת שבע, אשת אוריה החתי. לאחר שניסו לטשטש את המעשה, אוריה נשלח אל מותה בשדה הקרב. הנביא נתן מתאר אותו כחטא גדול. דוד מתוודה ומתמודד עם תוצאות המשפחה.

בנו אבשלום מורד בו ומכריז על עצמו למלך. דוד בורח מירושלים. המרד מסתיים בקרב שבו אבשלום נהרג. מות בנו כואב לדוד, והוא מתאבל קשות.

דוד מביע כאב עמוק על מות אבשלום. התנהגותו מול הנאמנים והצבא מעוררת ביקורת, אך בסופו של דבר השלטון מתייצב.

אחרי מות שאול, דוד מוכתר תחילה בחברון ומאוחר יותר משלט בכל ישראל. הוא כובש את ירושלים והופך אותה לבירתו. הוא מארגן צבא קבע ומרחיב את גבולות הממלכה כפי שמסופר במסורת.

על-פי המסורת דוד מת בגיל 70. מקום קבורתו מוזכר במסורות שונות: בעיר דוד ליד סילואן או בהר ציון. המסורת היהודית רואה בו מחבר גדול של תהילים, ונושאים ממנו מסילות משיחיות.

לדוד מיוחסות תכונות מוזיקליות ורוחניות. המסורת מייחסת לו את רוב ספר תהילים (מזמורים, שירים דתיים). הוא נחשב גם לדמות של תשובה מוסרית: יכול לחטוא ולחזור בתשובה.

הקשר בין דוד ליהונתן מתואר כאהבת נפש עמוקה. המסורת המסורתית מסבירה כי מדובר בקשר רוחני ולא מיני.

הדיון על מידת ההיסטוריות של דוד נמשך. גילוי כתובת בית-דוד בתל דן (1993) נתפס בעיני רבים כהוכחה לקיומה ההיסטורי של השושלת. עם זאת, חוקרים שונים מתווכחים על היקף ממלכתו ומאפייני הבנייה שיוחסו לו ולשלמה.

בספרות, באמנות ובמוזיקה דמות דוד משמשת השראה לאורך הדורות. במסורת היהודית נחשב המשיח לצאצא בית דוד, והדמות משמשת כסמל לאחדות, אמונה ותשובה.

דוד היה איש מהתקופה המקראית. הוא היה רועה צאן, לוחם ומלך.

הנביא שמואל (אדם שמדבר בשם אלוהים) משח את דוד למלך כשהוא עוד נער.

דוד נלחם בענק פלשתי בשם גוליית. הוא הרג אותו עם אבן מקלע.

דוד הגיע לנגן למלך שאול. הוא נעשה אהוב, אבל שאול קינא בו ורצה לפגוע בו.

דוד ברח ממקומות רבים כדי להינצל. רבים תמכו בו ועזרו לו.

דוד טעה עם איש בשם אוריה ובת שבע אשתו. הנביא נתן אמר לדוד שהתנהגותו לא נכונה. דוד התוודה ושינויים קשים קרו במשפחתו.

אחד מבניו, אבשלום, התמרד נגדו. אבשלום נהרג והדבר העציב מאוד את דוד.

אחרי תקופה של מאבקים דוד הפך למלך על כל ישראל. הוא כבש את ירושלים והפך אותה לעיר חשובה.

למסורת מיוחסים רוב שירי התהילים (שירים דתיים) שכתבו לזכרו. רבים מזהים את המשיח לעתיד כשייך לבית דוד.

חוקרים דנים עד כמה כל הסיפורים מדויקים. מצאם כתובת בשם "בית דוד" תומכת ברעיון שיש שושלת בשם זה.

דוד נזכר כאדם שמוסכם כגיבור, גם כאדם שעשה טעויות וחזר בתשובה. שמות וסיפורים ממנו נשארו באמנות, בשירים ובספרים.