דוד עמירן

דוד עמירן (1910, 2003) נולד בברלין. למד גאוגרפיה באוניברסיטאות פרייבורג ופרנקפורט בהנחיית הנס שראפפר, והמשיך לאוניברסיטת ברלין. לאחר סקר גיאומורפולוגי (חקר צורת פני השטח) בהרי אורל, עבר לשווייץ בגלל עליית הנאצים. בברן סיים דוקטורט על נהרות באיטליה. בשנת 1935 עלה לארץ-ישראל.

לאחר עלייתו עבד כעוזר בספריית הגאולוג יהודה פיקרד. בשנת 1937 יזם את הוצאת אטלס ארץ-ישראל (ספר מפות עם הסברים), אך גויס לצבא הבריטי ושירת ביחידת מיפוי במצרים ובאירופה. עם שובו שירת בשירות המיפוי המנדטורי ובהמשך השתתף במלחמת העצמאות.

בתום המלחמה ייסד את המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, המחלקה הראשונה לגאוגרפיה בארץ, ועמד בראשה שנים רבות. כיהן בתפקידים אקדמיים וממשלתיים, ביניהם סגן נשיא האוניברסיטה ויו"ר המועצה המדעית במשרד ראש הממשלה. היה הנשיא הראשון של האגודה הגאוגרפית הישראלית (1961, 1977).

עמירן היה חבר בוועד החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה וייסד בשנות ה־50, יחד עם אברהם רייפנברג, את הרבעון Israel Exploration Journal. ייסד את המכון לחקר המדבר ואת מכון ירושלים לחקר ישראל, והנהיג את מכון ירושלים בשנים 1978, 1984. רבים מתלמידיו הפכו לפרופסורים ולמנהיגים בתחום.

היה זוכה פרס ישראל בשנת 1977, הזוכה הראשון בתחום הגאוגרפיה. אשתו, רות עמירן, ארכאולוגית חוקרת ארץ-ישראל, זכתה אף היא בפרס ישראל ב־1982; הם היו בני זוג ראשונים שזכו שניהם בפרס. ארכיונו שמור במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.

עמירן הביא מהלימודים בגרמניה גישה גאוגרפית מסודרת, שהתמקדה בגאוגרפיה רגיונלית (חקר אזורים), ביחסי גומלין בין הנוף הפיזי לפעילות האדם ובחשיבות המפות. המפות, לפי עמירן, הן כלי מרכזי להבנת המקום.

היקף פרסומיו גדול, למעלה מ־120 עבודות, והוא השפיע על פיתוח כל ענפי הגאוגרפיה המודרנית בארץ. תחומי מחקר בולטים היו גאומורפולוגיה (חקר צורות פני השטח), כרטוגרפיה (מדע המפות), אקלים, גאוגרפיה רגיונלית, גאוגרפיה כפרית ועירונית, פיתוח אזורי ומדיניות סביבתית.

המטאפורה המחקרית החוזרת אצל עמירן היא גישת יחסי הגומלין בין האדם לסביבה: כיצד התנאים הטבעיים משפיעים על פעילות האדם, וכיצד האדם משנה את הסביבה בעת פיתוח. עבודתו נשענה על עבודת שדה מדוקדקת, תצפיות ושימוש במפות נושאיות.

הישג מרכזי הוא 'אטלס ישראל', האטלס הלאומי, שיצא בשלוש מהדורות. עמירן שימש יושב-ראש המערכת והרעיון היה להציע אוסף מפות וטקסט שמסכמים את הידע הגאוגרפי על הארץ: פיזי, היסטורי ואנושי.

חקר המדבר ותכנון פיתוחו זכה בחשיבות רבה בעבודתו. עמירן חקר אפשרויות ניצול יתרונות אקלימיים של אזורים צחיחים בעזרת טכנולוגיות השקיה ושיטות גידול מתקדמות. כשליש מפרסומיו עוסקים במחקר המדבר. עבודות ייעוץ שלו נערכו גם בדרום אמריקה, בצפון-מזרח ברזיל ובמדבריות החוף של צ'ילה ופרו, עבור גופי פיתוח ממשלתיים.

בתחום העירוני והיישובי תרם עמירן למיפוי היישובים ולגיבוש שאלות ושיטות מחקר עירוני. עבודותיו הקנו מסד שיטתי למחקר ועיצוב מדיניות בתחום הפיתוח המרחבי והסביבתי. הוא ייצג את הגאוגרפיה הישראלית באיגוד הבין-לאומי לגאוגרפיה ולקח חלק בוועדות בנושאי אזורים צחיחים ואדם וסביבה.

דוד עמירן נולד בברלין ב־1910. הוא למד גאוגרפיה. גאוגרפיה היא חקר מקומות וטבע.

הוא עבר לשווייץ בגלל עליית הנאצים. בסוף 1935 עלה לארץ-ישראל.

בעבר עזר בספרייה של גאולוג. ב־1937 רצה להוציא אטלס, ספר מפות. אחרי זה גויס לצבא הבריטי ועבד במיפוי מפות במצרים ובאירופה. כשהוא חזר עבד במיפוי בארץ והשתתף במלחמת העצמאות בעדינות.

אחרי המלחמה הקים את המחלקה הראשונה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית. הוא לימד שם שנים רבות. הוא גם יסד מכונים לחקר המדבר ולמחקר ישראל. ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

דוד עמירן זכה בפרס ישראל ב־1977. אשתו רות עמירן גם היא מדענית וזכתה בפרס ב־1982. הם היו הזוג הראשון שזכה שניהם בפרס.

עמירן כתב יותר ממאה מאמרים. הוא עסק במפות ובחקר המדבר. מדבר הוא אזור יבש עם מעט גשם.

הוא אהב לעבוד בשטח. זאת אומרת, לצאת לראות את השטח, למדוד ולצייר מפות. הוא חקר גם ערים וכפרים, מזג אוויר וקרקע.

העבודה החשובה שלו היא 'אטלס ישראל', ספר גדול של מפות וטקסטים על הארץ. הוא עזר להכין את האטלס בשלוש מהדורות.

עמירן חקר איך אפשר לפתח אזורים יבשים עם השקיה וטכנולוגיות גידול. הוא גם ייעץ למדינות בדרום אמריקה על נושאים אלה.

הוא לימד תלמידים רבים. רבים מהם הפכו למורים וחוקרים בגאוגרפיה.