דוד פרנקו-מנדס

דוד פרנקו-מנדס (13.8.1713, 10.10.1792) היה משורר ומחזאי עברי ממוצא יהודי-הולנדי.

נולד באמסטרדם במשפחה מכובדת של הקהילה הספרדית-פורטוגזית, כלומר יהודים שמוצאם מספרד ופורטוגל. למד לימודים דתיים והכיר שפות רומאניות.

בשנים 1735, 1743 היה תלמידו של רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל), מורה רוחני חשוב. רוב חייו עסק במסחר, אך המשיך ללמוד תורה, תלמוד ושפות זרות.

באמצע המאה השתתף בקבוצה של המשכילים, תנועה שקידמה חינוך ורעיונות מודרניים ביהדות (ההשכלה). הוא השפיע במיוחד על נפתלי הרץ וייזל הצעיר. לקראת זקנה החל לפרסם יותר; כתביו הופיעו בעיתון "המאסף" של המשכילים.

בגיל 76 התקבל כחבר ב"חברת דורשי לשון עבר". התחיל גם חיבור אנציקלופדי בשם "אהבת דוד".

חיבוריו המרכזיים הם שני מחזות: "גמול עתליה" (אמסטרדם, 1770), מחזה מקראי שעיבד יצירות של ראסין ומטסטאזיו, ו"תשועת ישראל בידי יהודית", תרגום ועיבוד של יצירה של מטסטאזיו, שנכתב ב-1791 ויצא לאור רק ב-1804. בנוסף פירסם קובץ שירים, "כינור דוד", על אירועי הקהילה והותיר מספר חיבורים בכתב יד.

דוד פרנקו-מנדס חי בין 1713 ל-1792. הוא היה משורר ומחזאי שחי באמסטרדם.

נולד במשפחה יהודית שמקורה מספרד ופורטוגל. הוא למד דת ושפות. בשנים צעירות היה תלמיד של הרב משה חיים לוצאטו.

ברוב התקופה עסק במסחר. באמצע החיים הצטרף לקבוצה של משכילים, אנשים שרצו ללמוד ולהכין את הקהילה לשינויים.

בסוף חייו כתב והדפיס שירים ומחזות. כתב שני מחזות חשובים: "גמול עתליה" (1770) ו"תשועת ישראל בידי יהודית". גם פרסם קובץ שירים בשם "כינור דוד".

הוא התחיל חיבור גדול בשם "אהבת דוד" והשאיר עוד כתבים בכתב יד.