דוד צבי הופמן

ורבובה, הונגריה

דוד צבי (רד"צ) הופמן נולד בוורבו בשנת 1843 ונפטר ב-1921. הוא הפך לאחד ממנהיגי האורתודוקסיה בגרמניה בסוף המאה ה-19. למד בישיבות בהונגריה ובהמשך באוניברסיטאות וינה וברלין. קיבל דוקטורט מטיבינגן (1871) ועבד כמורה ומרצה בבית המדרש לרבנים בברלין, שהקים עזריאל הילדסהיימר. לאחר פטירתו של הילדסהיימר התמנה הופמן לראש המוסד ושימש בתפקיד עד מותו. פירושיו למקרא מבוססים על הרצאותיו והתפרסמו לאחר שנים רבות.

מכרים תיארו אותו כאדם עניו, פשוט אך מדויק בהלכה. היה בעל קול נעים וסגנון רהוט. שפות כתיבתו שונות: בגרמנית סגנונו ברור ומדויק מדעית; בעברית סגנונו רבני וכבד יותר.

הופמן לא היסס להגן על יהודים מפני התקפות אנטישמיות. פרסם מאמרי הגנה ב"יודישע פרעסע" וכתב ספרים בתגובה לתביעות שקריות כנגד היהדות. נלחם גם בפולמוסים משפטיים והכין חוות דעת מדעיות לבית המשפט.

הוא נודע במיוחד בפירושיו לתורה. עבודתו נולדה מתוך התנגדות לביקורת המקרא ה"גרמנית", שהעלתה רעיונות על ריבוי מקורות ותאריכים לכתיבת התורה. במקום להימנע מעימות, הופמן בחר להתמודד ישירות עם טענות הביקורת, והשתמש בכלים מדעיים ובטיעוני המבקרים עצמם כדי להפריך אותם.

הופמן הניח מראש שה'תורה שבכתב' היא אלוהית במקורה, וכך גם ה'תורה שבעל פה' - ההלכה שנמסרה על פי המסורת. הוא ביקש להסתמך על נימוקים שמוכרים גם לאדם שאינו דוגל במקורותיו, אך שמר על עמדתו המסורתית.

על פי הופמן, שני המקורות שווים במעמדם. כאשר יש לכאורה סתירה בין הכתוב לבין המסורה ההלכתית, יש לחפש פתרון שמשווה בין השניים. הוא טען שחז"ל לא המציאו הלכות מתוך הפסוקים, אלא סמכו מסורות ידועות ורמזו להן בטקסט.

הוא דחה הסרות של קדושת הכתובים או פירושים שמנוגדים לאמונה בסיסית בתורה. כמו כן התרס על תיקונים ספקולטיביים של נוסח התורה, וטען שהמסורת שומרת על הטקסט ברובו.

ב-1904 פרסם הופמן את "ראיות מכריעות נגד ולהויזן". הספר תוקף את היפותזת גראף-ולהאוזן, שקבעה בין היתר שמקור P (תורת הכהנים) מאוחר יותר ונכתב בתקופת בית שני. הופמן השתמש בטיעוני המבקרים עצמם כדי להראות סתירות וטעויות בהיפותזה.

פירושיו החשובים יצאו בצורת ספרים על ויקרא, דברים ובראשית (בחלקים). הם מבוססים על הרצאותיו בברלין וכוללים הקדמות על הנחות היסוד. פירושו לויקרא יצא ב-1904, ודורש שליטה גם במשנת חז"ל ובשפות המקור.

הוא הוציא לאור בין היתר "מדרש תנאים" על דברים ו"מכילתא" על שמות. פרסם מאמרים על עריכת המשנה ודרכי לימוד חז"ל.

כפוסק הלכה מרכזי של יהדות גרמניה, השיב על שאלות מודרניות, למשל נהיגה ברכבת שעשויה להימשך בשבת או שימוש בנורות חשמליות בשבת. תשובותיו התפרסמו בספר "שו"ת מלמד להועיל".

עיקרי דרכו: שילוב בין יראת שמים למחקר מדעי עמוק. בכך ייצג אסכולה של "תורה עם דרך ארץ" ושמר על נאמנות למסורת תוך שימוש בכלי מחקר מודרניים.

ורבובה, הונגריה

דוד צבי הופמן נולד ב-1843 ונפטר ב-1921. הוא למד בישיבות ואז באוניברסיטאות. הוא לימד בבית המדרש לרבנים בברלין. לבסוף הוא היה ראש המוסד.

הוא היה צנוע ופשוט. אנשים אמרו שהשיעורים שלו ברורים. קולו היה נעים והוא נשא דרשות טובות.

הוא הגן על יהודים מפני התקפות שקריות. כתב מאמרים וספרים כדי להראות אמת על היהדות.

הוא כתב פירושים לתורה. "ביקורת המקרא" (חוקרים שאומרים שהתורה נכתבה בחלקים שונים) הפריעה לו. הוא עמד מולם וענה להם בעזרת מחקר ונימוקים.

הוא האמין שהתורה ניתנה מאלוהים. גם המסורת ההלכתית שקראו לה "תורה שבעל פה" (הסברים ומנהגים שעברו מדור לדור) חשובה כמו הטקסט הכתוב.

כאשר יש סתירה בין הטקסט למסורת, הוא חיפש פתרון שמסביר את שניהם. הוא אמר שחז"ל (חכמים שכתבו את המשנה והתלמוד) לא המציאו את ההלכות, אלא מצאו אותן במסורת.

בספר זה מ-1904 התנגד לרעיון שטען שסיפרי התורה נכתבו בזמנים שונים. הוא השתמש בטיעונים של המבקרים עצמם כדי להראות שהטיעון שלהם אינו שלם.

הוא פירש ספרים בתורה, בעיקר ויקרא ודברים, וגם חלקים בראשית. בנוסף ענה על שאלות הלכתיות חדשות, כמו נסיעה ברכבת או שימוש באור בשבת. תשובותיו נאספו בספר "שו"ת מלמד להועיל".

הוא שילב אהבת ה' עם רצון להבין את הדברים בצורה שניתן להסביר לאחרים.