דוויצ'ון באלי

דוויצ'ון באלי (28.1.1809, 2.5.1884) היה בנקאי ומהפכן יהודי מהרומנים, ומראשי הקהילה הספרדית ברומניה.

דוויצ'ון (דוד) אברהם באלי נולד בבוקרשט למשפחה בעלת מוניטין בנקאי. סבו וסביו היו יועצים חשובים לנסיכים המקומיים. אחד מאבותיו, צ'לבי מנטש באלי, שימש בנקאי של הווזיר העות'מאני והוא עזר לניקולאיה מברוקורדט לעלות לשלטון ב־1716. בתמורה קיבל פטור ממיסים לעצמו ולצאצאיו. אביו למד בלייפציג והיה סוחר משפיע בקרב הבויארים (האצולה הרומנית). בגיל 12 חדל דוד מללמוד כדי להגן על רכוש המשפחה, אך המשפחה העניקה לו ספריה רחבה. הוא למד רומנית, יוונית, צרפתית, איטלקית וגרמנית, והמשיך ללמוד עברית. שפת האם שלו הייתה לדינו (שפת יהודי ספרד).

תחילה עבד במשרד עורכי הדין של דודו, אך מהרה התמנה לגזבר מחסני המלח בנמלי הדנובה. ב־1829 הציל מלאים גדולים של מזון ותחמושת בזימניצה (Zimnicea) בזמן המלחמה בין רוסיה והאימפריה העות'מאנית. הצאר ניקולאי הראשון העניק לו את מסדר אנה הקדושה, אות כבוד, והעניק לו גם זכות לסחור ברוסיה. הזכות הזאת לא נוצלה על ידו.

בשנת 1836 מונה לגזבר (קמראש) של המשטרה, תפקיד ללא שכר בו החזיק עשר שנים. הוא תמך גם בתרבות: מימן להקת אמנים איטלקית כדי לקדם את התיאטרון בבוקרשט. ניהל גם אחוזות של משפחת הבויארים מאנו (משפחה אצילית).

ב־1848 הצטרף למהפכת 1848 ברומניה. הוא תרם כסף רב למהלך ותמך בעיתון המהפכני Pruncul român (העולל הרומני). רעייתו כתבה מאמרים בעיתון. לאחר כישלון המהפכה סייע להציל מנהיגים מסכנה, לעתים בסיכון אישי. בזכות קשריו עם הבויארים שרד יחסית, אך איבד חלק מהזכויות והרגיש עוינות כלפי עצמו.

לאחר 1850 תרם לפרויקטים של מודרניזציה בבוקרשט. בין היתר סייע להקים יחידת כבאות מצוידת וריצף רחובות ראשיים.

באלי המשיך לפעול עבור הקהילה היהודית. הוא היה גבאי (אחראי כספים) של בית הכנסת הספרדי וחבר מועצת הקהילה הספרדית. קידם רפורמות לימודיות וליברליות. יזם חלוקת נעליים ובגדים לילדים עניים ותכנן ב־1863 שינויים בתלמודי תורה שהפכו אותם לבתי ספר מודרניים. ב־1860 ייסד חברה למתן טיפול רפואי. כתב ושמר כתבי יד יהודיים ספרדיים.

התקוות שלו לשילוב מלא נחלשו כאשר רדיפות נגד היהודים התגברו ב־1866, גם מצד חברים לשעבר מהמהפכה. ב־1882 יצא לביקור בירושלים, שם נפטר ב־1884. שנים ספורות לפני מותו כתב מכתב שבו הביע התאכזבות שלא קיבל אזרחות רומנית, וביקש שתינתן לפחות לבנו איסאק דויד באלי.

דוויצ'ון באלי (1809, 1884) היה בנקאי יהודי שחי בבוקרשט. הוא היה מנהיג בקהילה הספרדית.

באלי נולד למשפחה שעזרה למלכים ולעשירים. אביו למד בחו"ל. בגיל 12 אביו נפטר. דוד הפסיק ללמוד כדי לשמור על רכוש המשפחה. הוא למד הרבה שפות. שפת האם שלו הייתה לדינו (שפת יהודי ספרד).

הוא עבד בגביית כספים וניהל מחסני מלח. ב־1829 הציל מלאי מזון חשוב בזימניצה. הצאר הרוסי נתן לו מדליה בשם מסדר אנה הקדושה. הוא מימן הופעות תיאטרון ונהל אחוזות של משפחה אצילית.

ב־1848 תמך במהפכה. הוא נתן כסף וניסה לעזור לאחריה להציל מנהיגים. אחרי הכישלון איבד חלק מזכויותיו.

באלי עזר גם לשפר את העיר. הוא עבד על הקמת כבאות ורצף רחובות חשובים.

הוא היה גבאי של בית הכנסת. גבאי זה אחראי על כספים ועזרה בקהילה. באלי חילק נעליים ובגדים לילדים עניים. הוא עזר להפוך בתי־הכנסת והחדרים של הילדים לבתי ספר מודרניים. ב־1860 ייסד שירות רפואה. ב־1882 נסע לירושלים. שם הוא נפטר ב־1884. לפני מותו ביקש שאחיו ובנו יקבלו אזרחות בארץ מולדתם.