דונאדין

דוּנאֵדָיִן (ביחיד דוּנָדָן) הוא הכינוי לאנשי נומנור. סינדרין, שפת האלפים, משמעו של השם הוא "אנשי המערב".

בתחילת העידן השני הוֹלָאר, ישויות עליונות בעולם, העניקו את האי נומנור לאדין, בני אדם שנלחמו לצד האלפים נגד מורגות'. נומנור הפכה לממלכה הגדולה והמפוארת של בני האדם, ואנשיה חיו חיים ארוכים מהרגיל. הם נשארו בני תמותה, ולכן נאסר עליהם להתקרב לוולינור, ארץ במערב שאליה נכנסים רק בני האלמוות.
עם הזמן אנשי נומנור החלו להיות חמדנים ולחפש דרכים להאריך את חייהם. בשנת 3319 לעידן השני, בעצת סאורון, יצא המלך האחרון אר-פרזון עם צבא גדול לוולינור כדי לתבוע אלמוות. אילובטר, יוצר העולם, התערב וטבע את נומנור.

מעט נאמנים לבררו ששרדו, בראשם אלנדיל ובניו איסילדור ואנריון. הם הגיעו לספינות לארץ התיכונה והקימו את גונדור בדרום ואת ארנור בצפון. במשך העידן השלישי הדונאדין הלכו והתמעטו. גונדור חווה עוד ימים יפים, אך התערבות ונישואים עם תושבי הארץ קיצרו את חייהם והחלישו אותם. ארנור הותקפה ונחרבה על ידי אנגמאר ושם המלך המכשף. שארית האנשים נשארה בארידור; חלקם מצא מקלט בריבנדל אצל אלרונד, שם נשמרה שושלת אלנדיל. אראגורן, צאצא אלנדיל, הפך בסוף עלילת שר הטבעות למלך גונדור ואיחד כנראה את ממלכות ארנור וגונדור.

לרוב השם "דונאדין" מתייחס לאנשי ארנור החרבה. לעיתים נדירות משתמשים בו גם לתיאור אנשי גונדור.

דוּנאֵדָיִן (יחיד דוּנָדָן) הם אנשי נומנור. סינדרין היא שפת האלפים. השם אומר "אנשי המערב".

הוֹלָאר, כוחות בעלי כוח רב, נתנו את האי נומנור לאדין. אנשי נומנור חיו זמן רב יותר מאחרים. הם לא יכלו להיכנס לוולינור, ארץ מיוחדת במערב של בני האלמוות. בהמשך הם התנהגו ברשעות ורצו חיי נצח. בשנת 3319 המלך אר-פרזון יצא עם צבא גדול לוולינור לבקש אלמוות. אילובטר, הבורא, הטביע את נומנור.

כמה אנשים הצליחו להינצל, כמו אלנדיל ובניו. הם הגיעו לארץ התיכונה. שם הם בנו את גונדור וארנור. לאורך הדורות מספרם קטן. חלקם חיו בריבנדל אצל אלרונד. בסוף, אראגורן היה צאצא שלהם והפך למלך גונדור.

השם דונאדין מדבר בדרך כלל על אנשי ארנור החרבה. לפעמים הוא גם מתאר אנשי גונדור.