ולינור

ולינור (Valinor) היא ממלכה קדושה בעולמו של ג'. ר. ר. טולקין. שם חיים הולאר (Valar), היצורים האדירים שנראים כאלים בשפת האדם, והמיאר (Maiar), רוחות שירות קטנות יותר של אותם כוחים.

ולינור שוכנת במערב, מעבר לים החיצון, והייתה נראית אל מעבר לגבולות העולם רק להולאר ולמיאר. היא חלק מיבשת אמן (Aman), שבה נמצאות גם לוריין ואולמות המנדוס, עולם המתים.


עיר הבירה הייתה ולימר (Valimar), המכונה עיר הפעמונים, שדרכיה היו זהב. מול שערי ולימר הייתה טבעת מועצה בשם מהנקסר (Mahanaxar), שם כינסו 14 הולאר את מועצותיהם. שם קיבלו ההחלטה להביא את העלפים (Elves) אל אמן כדי להגן עליהם מפני מלקור (Melkor), יצור מרושע ועוצמתי.

העלפים שהתעוררו בארץ התיכונה, ליד האגם קויוינן (Cuivinen), התחלקו לשלוש עדות עיקריות: וניר (Vanyar) שכולם עברו, נולדור (Noldor) שחלקם הגדול הגיע, וטלרי (Teleri) שרבים מהם נשארו מאחור. כשהעלפים חיו בוולינור הם כונו קלקונדי (Calaquendi), עלפי האור, והארץ נצברה ביופי גדול.

חופים בוהקים, נמל מפואר של הטלרי בשם אלקולונדה (Alqualondë) ועיר יפהפייה של הנולדור בשם טיריון הוקמו שם. בלב ולינור גדלו שני עצי האור הקדושים על תל אזלוהר (Ezelohar). יבנה (Yavanna), אלת הצומח, עזרה בבריאתם, וניינה (Nienna), אלת הצער, השקה את התל בדמעותיה. שני העצים העניקו את המאור בעולם לפני יצירת השמש והירח, ואורם האיר בעיקר בארץ אמן.


ולינור מסמלת בכתביו של טולקין גן עדן נשכח ומכובד, מקום של חיים מתמשכים וברכה. בני נומנור, בני אדם בעלי חיים ארוכים במיוחד, שאפו להגיע ולשלוט בו, אך רצונם הזה הוביל לכישלון ולעונש. לאחר העידן הראשון חזרו חלק מהעלפים לוולינור דרך הים.

טרילוגיית שר הטבעות מסתיימת בכך שגלדריאל, אלרונד, גנדלף (המיא אולורין), ושלושה הוביטים, פרודו ובילבו, יוצאים באנייה האחרונה אל ולינור, המקום הברוך שמעבר לים.

ולינור (Valinor) היא ארץ קדושה בספרי טולקין. שם גרים הולאר (האלים) והמיאר (רוחות קטנות).

ולינור נמצאת במערב, אחרי הים. רק הולאר והמיאר יכלו לראות את קצות העולם.


העיר הגדולה נקראה ולימר. רחובותיה היו זהב. לידיה הייתה טבעת שם כינסו ההולאר את המועצות שלהם.

העלפים (Elves) שהתעוררו בארץ התיכונה התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות. חלקן הגיעו לוולינור. כשהעלפים גרו שם, כינו אותם קלקונדי, עלפי האור.

הטלרי בנו נמל יפה בשם אלקולונדה. הנולדור בנו עיר יפה שנקראה טיריון.

בלב ולינור גדלו שני עצי אור גדולים. יבנה (אלת הצמחים) בראה אותם. הם האירו לפני שהיו שמש וירח.


ולינור היא כמו גן עדן בסיפורים. יצורים נפלאים חיו שם. בני נומנור רצו להגיע לשם כדי לחיות לנצח. הם לא הצליחו ועונשו הגיע.

בסוף ספרי שר הטבעות, גלדריאל, אלרונד, גנדלף, פרודו ובילבו עולים על אנייה ונסעו לוולינור המבורכת.