דופמין (DA - Dopamine) הוא תרכובת אורגנית ממשפחת הקטכולאמינים והפנתילאמינים. הוא פועל גם בהורמונים וגם כמוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר, חומר שמשדר אותות בין תאי עצב). הדופמין עובד במערכת העצבים המרכזית ובהיקפית, ומשתתף גם בסינתזה של נוראפינפרין ואפינפרין.
דופמין חשוב במיוחד לפעילות קליפת המוח הקדם-מצחית, המעורבת בתפקודים גבוהים כמו תכנון, קבלת החלטות וזיכרון עבודה. הוא מסייע לוויסות עיבוד מידע מלמעלה-למטה, לתת עדיפות למה שחשוב. בנוסף דופמין משפיע על תנועה, קשב, למידה, מוטיבציה ויצירתיות.
דופמין מיוצר ומאוחסן בקצות הנוירונים. על-פי דחף עצבי הוא משוחרר למרווח הסינפטי (המרווח בין שני תאי עצב). שם הוא נקשר לקולטני דופמין על התא הפוסט-סינפטי ומעביר את המסר. אחר כך הוא מפונה באמצעות ספיגה חוזרת, פירוק או קליטה על ידי תאי גלייה.
הדופמין מיוצר מטירוזין, חומצת אמינו שקיימת בגוף. טירוזין מומר ל-L-DOPA (קידמון), ו-L-DOPA מומר לדופמין על ידי אנזימים מיוחדים. אנזימי MAO ו-COMT משתתפים בפירוק ובוויסות של הדופמין.
הדופמין מאוחסן בשלפוחיות סינפטיות עד שיגיע דחף עצבי. השחרור תלוי באנרגיה ודוחף אותו למרווח הסינפטי. קולטנים פרה-סינפטיים עוזרים לווסת כמה דופמין מופרש.
הדופמין מוסר מהסינפסה על ידי ספיגה חוזרת לנשא הדופמין, על ידי תאי גלייה, על ידי מעבר לנוזל החוץ-תאי או על ידי פירוק על ידי COMT ו-MAO.
קולטני דופמין (DR) מופעלים על ידי הדופמין ומעבירים את האות לתא. כל הקולטנים הם GPCRs, קולטנים מצומדים לחלבון G. זוהו חמישה סוגים עיקריים של קולטנים, D1, D5, והם מפוזרים באזורים מוחיים שונים.
השפעת הדופמין תלויה בסוג הקולטן ובתא שאליו הוא נקשר. הדופמין יכול לעורר או לעכב פוטנציאלים פוסט-סינפטיים.
חמשת הקולטנים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות, שכל קבוצה מאפיינת דרכי איתות דומות.
מטרה פרמקולוגית מרכזית היא לפתח תרופות שפועלות על סוגי קולטנים מסוימים בלבד. כך משפרים יעילות ומצמצמים תופעות לוואי.
יש שני דפוסים של פעילות דופמינרגית: פאזית (תגובה קצרה וחזקה לאירוע) וטונית (רמה רקע יציבה). השילוב ביניהן קובע את התגובתיות של המערכת.
הפעלה פאזית היא תגובה חולפת לדחף עצבי. היא חשובה לשינוי פלסטיות של קליפת המוח ולעדכון זיכרון העבודה.
הפעילות הטונית קובעת את רמת הרקע של הדופמין. היא משפיעה על תחושת רווחה והיכולת ליהנות. רמות טוניות נמוכות או גבוהות מדי פוגעות בתפקודים קוגניטיביים, קשר בצורת U הפוכה.
הרקע הטוני משנה כמה המערכת תגיב להפעלות פאזיות. כך הדופמין מווסת טווח דינמי של תגובה לשינויים חיצוניים.
יש כמה מערכות דופמינרגיות מובחנות אנטומית ותפקודית, ביניהן המערכת הניגרו-סטריאטלית, המזולימבית והמזו-קורטיקלית. כל אחת משפיעה על התנהגות, קשב וקבלת החלטות.
מערכות דופמינרגיות משתנות במהלך ההתפתחות. מערכות תת-קורטיקליות מגיעות לשיא בתקופת ההתבגרות, בעוד שהמערכות הקורטיקליות מתפתחות לאט יותר ומבשילות בבגרות מוקדמת.
הדופמין מייצג חלק מרכזי במערכת החיזוק, המערכת שמעצבת מוטיבציה ולעזור ללמוד מה גורם לתגמול ומה לא. שלוחות דופמינרגיות מהמוח האמצעי מעצבבות את המבנים הללו.
תאי דופמין מקודדים את טעות החיזוי של הגמול (ההבדל בין הגמול שקרה לבין זה שנצפה). הקידוד הדו-כיווני הזה מסייע בלמידה ובהתאמה.
דופמין משפיע על יחס אות-לרעש במוח. יחס מתאים מאפשר ביצוע מיטבי; יחס נמוך או גבוה מדי פוגע בתפקוד. אצל אנשים עם רמות דופמין נמוכות רעש חיצוני מסוים יכול לשפר ביצועים.
יצירתיות מערבת חשיבה מסתעפת וחשיבה מתכנסת. דופמין בקורטרקס ובסטריאטום משפיע על שימור וריכוז החשיבה המייצרת והגמישות היצירתית. גם כאן הקשר הוא בצורת U הפוכה.
חוסר או עודף דופמין קשורים למחלות שונות. דפוסי חוסר-איזון דופמינרגי מופיעים בבעיות כמו הפרעה דו-קוטבית, הפרעת קשב, פרקינסון וסכיזופרניה. ההשפעה המדויקת שונה בכל מצב.
תת-פעילות דופמינרגית מקושרת לדיכאון. פעילות גבוהה מדי מקושרת למאניה בהפרעה דו-קוטבית. על בסיס זה פותחו תרופות שמגבירות פעילות דופמינרגית במצבים מסוימים.
שלושת הנוירוטרנסמיטרים המרכזיים בהפרעת קשב הם דופמין, נוראפינפרין וסרוטונין. שונות בגנים של קולטני דופמין ובוויסות המערכת קשורה לאתיולוגיה של ההפרעה.
מחלת פרקינסון קשורה להתנוונות תאי עצב דופמינרגיים בחומר השחור. חוסר בדופמין שם מוביל לקשיים בתנועה ובשליטה על השרירים.
בסכיזופרניה קיימת ירידה מתמשכת בפעילות הטונית בקליפת המוח הקדם-מצחית, שיכולה להוביל לעלייה לא תקינה בפעילות הפאזית ובמוליכות דופמין באזורים אחרים. עלייה קיצונית בדופמין מקושרת להזיות.
תסמונת זו קשורה למחסור בדופמין. טיפול באגוניסטים לדופמין שיפר תסמינים אצל מטופלים.
דופמין נותן השפעה על הגוף כשהוא מגיע במחזור הדם. עם זאת מחסום הדם-מוח מונע כניסת דופמין ישירות למוח. לכן להעלות דופמין במוח משתמשים בחומרי-מקור כמו L-DOPA או בתרופות שמשפיעות על ההעברה הסינפטית.
חומרים שונים משפיעים על הכנת הדופמין, על קולטנים ועל פינויו מהסינפסה. חלקם נוגדים (אנטגוניסטים), חלקם מחקים את הדופמין (אגוניסטים) וחלקם מעכבים ספיגה חוזרת.
חומרים כמו AMTP ו-Razerpine משפיעים על סינתזה ואגירה של מונואמינים בשלפוחיות.
אגוניסטים לדופמין, לדוגמה אפומורפין, מחקים את פעולתו ומשמשים בטיפול בפרקינסון קשה.
חומרים שחוסמים את נשא הדופמין מונעים ספיגה חוזרת. אגוניסטים המעכבים ספיגה חוזרת מוכרים כוללים אמפטמינים, קוקאין ומתילפנידאט.
דופמין (Dopamine) הוא חומר טבעי בגוף. הוא עובד כהורמון ושליח בין תאי מוח. (נוירוטרנסמיטר, חומר שעוזר לתאים לדבר אחד עם השני.)
דופמין עוזר לנו לתכנן, להחליט, להתרכז ולזכור. הוא גם חשוב בתנועה, בלמידה וביצירתיות.
תאי עצב שומרים דופמין בשלפוחיות. כשיש אות הוא משוחרר למרווח קטן בין התאים. שם הוא נקשר לקולטנים ומעביר את המידע.
הגוף מייצר דופמין מחומר בשם טירוזין. טירוזין הופך ל-L-DOPA, ואחר כך לדופמין.
הדופמין נשמר בחלונות קטנים עד שהוא נדרש. אחרי שהוא שוחרר, המוח מסדר אותו או מפרק אותו.
הדופמין חוזר לתא ששיחרר אותו, נספג על ידי תאים תומכים, או נפרק על ידי אנזימים כמו COMT ו-MAO.
יש כמה סוגי קולטנים לדופמין. הם יושבים על פני התאים ומקבלים את ההודעה.
קיימת פעילות קצרה וחזקה (פאזית) ופעילות רקע יציבה (טונית). שניהם חשובים לתפקוד טוב.
יש כמה מסלולים במוח שמשתמשים בדופמין. הם עוזרים בשליטה על תנועה, על רגשות ועל התנהגות.
מערכות הדופמין משתנות כשגוף מתבגר. חלקים מתפתחים מוקדם וחלק מאוחר.
דופמין עוזר לנו ללמוד מה טוב ומה לא. הוא מחזק התנהגויות שמביאות לגמול.
חוסר או עודף דופמין קשור במחלות שונות. לדוגמה:
רמות דופמין נמוכות יכולות להיות קשורות לעצב עמוק. רמות גבוהות יכולות להופיע בזמן מאניה.
דופמין משפיע על קשב וריכוז. שינויים בו קשורים בהפרעת קשב.
בפרקינסון מתנוונים תאים שמייצרים דופמין. זה עושה קושי בתנועה.
חוסר איזון בדופמין קשור לתופעות שבהן התפיסה שונה מהמציאות.
מצב זה קשור למחסור בדופמין. טיפול מתאים יכול לשפר את התסמינים.
דופמין לא נכנס בקלות למוח ממחזור הדם. לכן נותנים לפעמים L-DOPA או תרופות שמשפיעות על ייצור וספיגת דופמין.
יש חומרים שמשפיעים על הכנת הדופמין, על הקולטנים ועל הסרתו. למשל אמפטמין, קוקאין ומתילפנידאט משפיעים בספיגה החוזרת.
תגובות גולשים