דיוגנס (412, 323 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני מאסכולת הציניקנים. הציניקנים הם זרם פילוסופי שהדגישו חיי צנע, פשטות וחזרה לטבע. כל כתביו של דיוגנס אבדו, ורוב מה שמכירים עליו מגיע מאנקדוטות של סופרים אחרים, במיוחד מהביוגרף דיודורוס לארטיוס שחי מאוחר יותר.
נולד בסינופה שעל חוף הים השחור. אביו היה בנקאי, ויש סיפור על מעורבות בפרשת השחתת מטבעות שאחריה הוא הוגלה מסינופה. לאחר ההגליה הוא הגיע לאתונה ושם בילה את שארית חייו בנסיון לערער על הערכים המקובלים בחברה.
באתונה אימץ דיוגנס אורח חיים חסכוני במיוחד. הוא סלד ממותרות, אכל מעט ולבש בגדים גסים. יש סיפורים שהוא ישן על הרצפה ואפילו התגורר בתוך חבית. הוא טען שכל בעלי החיים הם אחיו וחי בעיקר על נדבות.
דיוגנס התרשם ותמך בתורת אנטיסתנס, מייסד הציניקנים. מסופר שהייתה ביניהם מערכת יחסים לא פשוטה: בתחילה אנטיסתנס סירב ללמדו, אך בסוף הסכים.
על פי אנקדוטות רבות, דיוגנס ניסה לעורר את תושבי אתונה על ידי מעשים מילוליים וחזותיים. מספר סיפורים מפורסמים כוללים את חיפושו באור יום באמצעות נר בקהל, כניסיון להדגים שהמדינה אינה מוצאת אדם אמתית; וכמו כן מעשים של השפלות מכוונות של מציבור או של פילוסופים אחרים. המטרה המוצהרת שלו היתה להראות את הצביעות והמוסכמות החברתיות.
במהלך מסע נאסף דיוגנס בידי שודדי ים, נמכר לעבד בקורינתוס, ושם נאמר שעבד אצל אדונו או שהמשיך לחיות בחבית. פרטי התקופה הזאת לא ברורים ויש כמה גרסאות.
ישנן אנקדוטות רבות על מפגשו עם אלכסנדר הגדול. בגרסה הנפוצה אלכסנדר בא לבקרו ו хотел לדעת אם יכול לעזור לו. דיוגנס השיב תשובה קצרה וחדה. אלכסנדר התפעל ממנו ואמר שהוא היה רוצה להיות כמוהו לו לא היה מלך. הסצנה הזו נחשבת לסמל של מפגש בין כוח לחוכמה.
בשנותיו המאוחרות למד ונתן משאות בקורינתוס. יש כמה גרסאות על מותו: חלקן מתארות מחלות או הרעלות שונות, ואחרות מציינות חנק. לפני מותו ביקש שיזרקו אותו מחוץ לחומות העיר, והגיב בזלזול לטקסי הקבורה הנהוגים.
לפי דיוגנס, האדם הסבך את חייו במותרות וצריך לחזור לפשטות. הוא התנגד לחומרנות, לנימוסים חברתיים ולמעמדות. הוא היה מהראשונים שהגדירו את עצמם כקוסמופוליטיים (מודעות שאדם הוא אזרח העולם, לא רק של עיר מסוימת).
דיוגנס הטיל ספק במטאפיזיקה (רעיון על מהות המציאות) של אפלטון, והעדיף שיח פילוסופי מעשי הקרוב לחיי היומיום. השפעתו ניכרת על הציניקנים שבאו אחריו ועל האסכולה הסטואית שנוצרה אחר כך.
שמו של הזרם הציניקני נגזר מהמילה היוונית שקושרת לכלב. דיוגנס העריץ תכונות מסוימות של כלבים, חוסר צביעות, פשטות ויכולת לשרוד בלי נימוסי פאר. הוא השתמש בדימוי הזה כדי לבקר את החיים המלאים בהעמדות ושוא.
דיוגנס הופיע רבות באמנות ובספרות. הפסלים והתבליטים שמציירים אותו לעתים מראים את המפגש עם אלכסנדר, את חיפושו בעששית, או את החיים בחבית. שמו גם הגיע לתרבות המודרנית: יש תופעה קרויה "תסמונת דיוגנס" המתארת הזנחה עצמית ואיסוף קיצוני אצל קשישים. חשוב להדגיש שהתסמונת מקושרת בטעות לפעולותיו של דיוגנס, שכן הוא בחר לחיות ללא רכוש והוא לא היה נאגר או מבודד חברתית.
הדמות של דיוגנס מסמלת ביקורת על מצבי כבוד ושפע, ועל הצורך לבחון ערכים חברתיים בדרך מעשית ולעיתים פרובוקטיבית.
דיוגנס חי לפני יותר מ-2,300 שנה ביוון. הוא היה פילוסוף, אדם שחושב על איך כדאי לחיות. הוא היה מהציניקנים. ציניקנים זה זרם שאומר: עדיף חיים פשוטים.
נולד בעיר בשם סינופה. אביו עבד בבנק. דיוגנס עבר לאתונה כדי ללמד אנשים לחשוב אחרת.
דיוגנס אהב חיים פשוטים. הוא אכל מעט, לבש בגדים פשוטים, ושנים ישנים על הרצפה. לפעמים סיפרו שהוא גר בתוך חבית. הוא אמר שכל בעלי החיים הם כמו אחיו.
מספרים שהוא החזיק נר ביום וחיפש אדם אמיתי. זה היה סיפור שמלמד על החיפוש אחרי כנות. גם יש סיפור על הפגישה שלו עם אלכסנדר הגדול. אלכסנדר נשאל אם יכול לעזור לו. דיוגנס עשה משהו קטן בתשובה. אלכסנדר העריך אותו על זה.
דיוגנס אמר שהרבה אנשים חיים בשביל דברים מיותרים. הוא רצה שאנשים יחיו בפשטות ובכנות. אחרי כן אנשים מספרו עליו בסיפורים, ציירו אותו והיו לו תלמידים שהמשיכו את דרכו.
יש מחלה שנקראת על שמו: תסמונת דיוגנס. זו בעיה שקשורה להזנחה עצמית אצל זקנים. השם לא מדויק, כי דיוגנס עצמו בחר לחיות בלי רכוש והוא לא היה מי שאומרו עליו שהוא אוסף זבל.
דיוגנס נשאר דמות מסקרנת. אנשים זוכרים אותו בגלל שהוא בחר לחיות אחרת ושביקש מאנשים לשאול למה הם עושים מה שהם עושים.
תגובות גולשים