דמגוגיה (מיוונית: demagogia, הנהגת העם הפשוט) היא שיטת שכנוע מניפולטיבית המבוססת על פנייה לרגש, במיוחד על פחד. היא כוללת אמירות ריקות מתוכן רלוונטי, עיוות המציאות, אזכורים סלקטיביים של עובדות, ושימוש בכשלים לוגיים. כשכותבים "רטוריקה" הכוונה היא לאמנות הדיבור והשכנוע; דמגוגיה שונה בנטייתה לעורר רגשות במקום להביא נימוקים עובדתיים.
דמגוג או מעורר מהומות הוא מנהיג עממי שמקבל פופולריות על ידי גירוי ההמונים נגד אליטות. דמגוגים פונים לתשוקות ולרגשות של הציבור, מטילים את האחריות על "שעיר לעזאזל" (מישהו שמאשים אותו בכל הבעיות), מגזימים סכנות, ולעיתים טועים או משקרים כדי להשפיע רגשית. הם לעתים מבטלים נורמות פוליטיות וקובעים את השלטון כאמצעי וסוף.
המונח דמגוגיה מגיע מהשפה היוונית: demos, העם, agus/agogos, מוביל. המושג נולד באתונה הדמוקרטית כדי לתאר מנהיגים שצמחו מכוח העם ולא מהמיעוט השלטוני. הדמגוגים העתיקים, שלמדו רטוריקה מפיהם של הסופיסטים, נהגו לשלהב את ההמונים בנאומים מלאי רגש.
דמגוגים מופיעים בדמוקרטיות מאז אתונה. הם מנצלים את העובדה שהכוח נובע מהעם, ופונים לפלח גדול באמצעות מסרים פשוטים ומרגשים. לעתים הדמגוגים דורשים פעולה מיידית וקשה, מאשימים יריבים כ"חלשים" או בוגדים, ומחלישים מגבלות חוקתיות כדי להמשיך בשלטון. שימוש עקבי בדמגוגיה עלול להגביר קיטוב פוליטי ואף לסכן את הדמוקרטיה.
טקטיקות נפוצות: פנייה לפחד, האשמת מיעוטים או יריבים כ"שעיר לעזאזל", הגזמה של סכנות, הצגת עובדות באופן סלקטיבי, ושימוש בשקרים להשגת השפעה רגשית. לא כל פוליטיקאי משתמש בכל הטכניקות, אך מטרת הדמגוג היא למנוע דיון מנומק וליצור תגובה רגשית חזקה.
דמגוגיה מופיעה לא רק בפוליטיקה. גם שיווק, פרסום וחלקים בתקשורת משתמשים בטכניקות דומות כדי למשוך תגובה מהציבור. דווקא כי המסר נשאר בזיכרון, מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מגלים שלעתים טיעונים דמגוגיים יעילים כמעט כמו טיעונים רציונליים.
דוגמות היסטוריות: דמגוגים מודרניים שנזכרים לעיתים כוללים את אדולף היטלר, יואי לונג וג'וזף מקארתי. כפי שאמר וינסטון צ'רצ'יל: "הפוליטיקה היא היכולת לחזות מה יקרה בעתיד, בתוספת היכולת להסביר לאחר מעשה מדוע זה לא קרה".
דמגוגיה היא דרך שכנוע שמשתמשת ברגשות במקום בעובדות. דמגוג (מנהיג המונים) מדבר חזק ומשכנע אנשים בגלל הפחד שלהם. המילה מגיעה מיוונית: demos, העם, agogos, מוביל.
דמגוגים מאשימים אחרים בפשטות. הם בוחרים רק חלק מהעובדות, מגזימים סכנות, ולעיתים משמיטים פרטים חשובים. הם מדברים כדי לגרום להמון להתרגש, לא כדי להסביר בסדר ובשכל.
המושג נולד באתונה העתיקה. שם היו מנהיגים שזכו לכוח מהעם.
דמגוגים נראים בפוליטיקה ובפרסום. הם עשויים להחליש חוקים כדי להישאר בשלטון. זה עלול לפגוע בדמוקרטיה, שיטת שלטון שבה העם בוחר.
שיטות נפוצות: להשתמש בפחד, להאשים מישהו אחר (שעיר לעזאזל, מי שמאשימים אותו בכל), להגזים, ולבחור עובדות שמתאימות להם.
חלק מהדמגוגים בהיסטוריה היו מאוד חזקים ומסוכנים. דוגמאות שהוזכרו בהיסטוריה: אדולף היטלר, יואי לונג וג'וזף מקארתי.
מחקרים מראים שאנשים זוכרים את המסר יותר מאשר מי אמר אותו. לכן דמגוגים יכולים להשפיע גם בלי טיעונים טובים.
תגובות גולשים