דיוניסיה

הדיוניסיה (ביוונית: Διονυσία) הייתה פסטיבל דתי מרכזי באתונה העתיקה לכבוד דיוניסוס, והחלק המרכזי בו היה הצגת מחזות. הפסטיבל היה השני בחשיבותו אחרי הפאנאתנאיה, ונחוג בשתי צורות קשורות: =הדיוניסיה הכפרית= ו=הדיוניסיה העירונית=.

הפסטיבל החל כנוהג כפרי באלאותראי שבאטיקה. הוא התקיים בחורף, בחודש פוסידאון (בערך דצמבר). האירוע המרכזי היה ה"פומפה" (תהלוכה). בפומפה צעדו משתתפים לצד נערות שנשאו מתנות, לחם, מים ויין. לאחר התהלוכה היו תחרויות שירה וריקוד. מקהלות ביצעו את ה"דיתיראמבוס" (שירי הלל לדיוניסוס). את המקהלות הובילו ה"כורֶגוֹי" (אנשי עיר עשירים שגייסו כסף למקהלה). בערים גדולות הוצגו גם מופעי דרמה מקומיים. אריסטופאנס אף פרודר על הדיוניסיה הכפרית במחזהו האכארנים.

הדיוניסיה העירונית, או הדיוניסיה הגדולה, נוסדה כנראה בתקופת שלטונו של פייסיסטראטוס במאה ה-6 לפנה"ס. היא התקיימה בחודש אֶלאפבוליון (סוף מרץ-תחילת אפריל), כנראה לחגוג את סוף החורף ואיסוף היבולים. לפי המסורת, פסטיבל זה נוצר לאחר שאלאותראי הצטרפה לאטיקה. תושבי אלאותראי הביאו פסל של דיוניסוס, שהאתונאים דחו. בעקבות זאת פרץ דֶבֶר, והמרפא בוצע רק אחרי תהלוכה שבה נשאו הולכים פאלוי (פסלי אברי זכרות) כסמל לפריון.

הממונה על הפסטיבל היה הארחון האפונימוס. הוא מינה מועצה מנהלת לארגון. ביום הראשון העבירו את פסל דיוניסוס מטקסמונו באלאותראי אל תיאטרון דיוניסוס; הטקס נקרא איסאגוגה (הבאת האל לתיאטרון). אחר כך התקיימה ה"פומפה" - תהלוכה לעבר התיאטרון. לפני תחילת ההצגות טוהר האולם בהקרבת חזיר.

מאוחר יותר התקיימה גם ה"קומוס" (קומס): תהלוכה של אנשים שמחים ושיכורים, ששרו ורקדו ונשאו פאלוי. מקורות רואים בקומוס מקור לקומדיה. בתהלוכות השתתפו כורגוים לבושים בססגוניות, והובאו מתנות ונשק להראות את כוח אתונה. לאחר התחרויות הוקרבו שוורים ונערך משתה.

הארכון בחר את המחזות המתמודדים. ביום שלפני ההצגות הכריזו המשוררים על שמות המחזות והשופטים נבחרו בהגרלה. שמות השופטים נרשמו על חרסים שנכנסו לכדים. הטקס הזה (proagon) נדד למקום הפומבי, ובאמצע המאה ה-5 לפנה"ס הועבר לאודיאון של פריקלס על האקרופוליס.

בזמנים מסוימים השתמשו בטקס גם למעשים פוליטיים ורשמיים. למשל, במלחמה הפלופונסית צעדו יתומים של חללים, וב-406 לפנה"ס הודיעו שם על מותו של אוריפידס. הפוליס שילמה שכר למשוררים ולשחקנים והעניקה פרסים כספיים. מימון המקהלות הוטל על כורגויים, שבתמורה הובילו את המקהלה בתהלוכה.

היום השני של הפסטיבל הוקדש לקומדיות; הוצגו חמישה מחזות. שלושת הימים הבאים הוקדשו לטרגדיות. לפי המסורת תספיס היה הראשון שהציג טרגדיה ב-534 לפנה"ס. הפרס לכותב הזוכה היה תיש (סמל פריון), ואולי מזה נוצר השם "טרגדיה" (מילולית: "שיר תישים").

כל מחזאי התחרה בשלוש טרגדיות ובמחזה סאטירי אחד במסגרת טטראלוגיה (סדרה של ארבעה מחזות). במקור המחזות היו קשורים זה לזה בנושאים, אך מאוחר יותר הם הפכו עצמאיים. מרבית היצירות שהגיעו אלינו של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס הוצגו בתיאטרון דיוניסוס. במהלך התקופות המאוחרות הופיעו שוב מחזות ישנים, והפחתת יצירה חדשה הולכת וגוברת עד למאה ה-2 לספירה.

ביום האחרון בחרו השופטים בזוכים. הזוכים עוטרו בזרי קיסוס. כאשר הזוכה היה הצגה ישנה, הפיק ההצגה קיבל את הפרס.

ההצגות התקיימו ארבעה ימים, משחר ועד ערב, ובמהלכם הוצגו עד כ-17 מחזות. הקהל כלל אזרחים, מטויקים ואורחים מרחבי יוון. נשים ועבדים כנראה לא הורשו להיכנס. מספר הצופים היה גדול, כ-14 אלף, וזה השפיע על בניית התיאטרון כדי לאפשר שמיעה וראיה.

כרטיסים היו זולים - שני אובולים. בתקופת שלטון פריקלס הפוליס שילמה לאזרחים העניים את מחיר הכרטיסים, כדי לאפשר השתתפות רחבה. הקהל היה עירני ופעיל, והגיב בקול למתרחש על הבמה. אלימות נמנעה ואכיפתה הייתה חמורה.

דיוניסוס ייצג את ה"אחר" והאנרגיה הפרועה, שהאתונאים ניסו למסגר. הדיוניסיה שימשה כמפלט מהשגרה. הטרגדיה העניקה קתרזיס (שחרור רגשי), והקומדיה אפשרה בידור בוטה ולעתים ביקורת פוליטית. המחזות אפשרו ביטוי רגשי ונושאים פוליטיים שלא תמיד היו ברי־שיח במקום אחר. דוגמאות בולטות לכך הן תמיכתו של אייסכילוס בעמדות מסוימות בפזמוןיו וביקורתו החריפה של אריסטופאנס על השלטון ועל המלחמה, כמו במחזהו הליסיסטרטה.

הדיוניסיה הייתה פסטיבל גדול באתונה העתיקה לכבוד דיוניסוס. דיוניסוס קשור ליין ולחגיגות.

הפסטיבל התחיל בכפר. הוא התקיים בחורף, בערך בדצמבר. ביום הגדול ערכו פומפה. פומפה היא תהלוכה שבה אנשים נשאו לחם, מים ויין. היו גם שירה וריקוד. קבוצות שירה נקראו מקהלות. אנשים עשירים שנקראו כורגוי שילמו על המקהלה והובילו אותה.

הפסטיבל העירוני התקיים באביב, בערך במרץ-אפריל. לפי סיפור ישן, הובא לעיר פסל של דיוניסוס. כשהאתונאים דחו אותו פרצה מחלה. העיר נרפאה אחרי תהלוכה שבה נשאו פסלי פאלוי. פאלוי הם פסלים שמסמלים פריון.

ביום הראשון הביאו את פסל האל אל התיאטרון. הטקס נקרא איסאגוגה. אחרי זה צעדו בתהלוכה אל התיאטרון. לפני ההצגות הקריבו חזיר כדי לטהר את המקום. בערב ערכו קומוס. קומוס הוא תהלוכה של אנשים שמחים ורוקדים.

הארחון בחר מי יופיע. השופטים נבחרו בהגרלה. שמות השופטים הוכנסו לכד והוגרלו. בסוף הכריזו על המנצחים והעניקו זר קיסוס.

בפסטיבל הראו קומדיות וטרגדיות. קומדיה היא מחזה מצחיק. טרגדיה היא מחזה רציני יותר. לפי המסורת תספיס היה הראשון שהציג טרגדיה ב-534 לפנה"ס. כל מחזאי הציג שלוש טרגדיות ומחזה סאטירי.

ההצגות נמשכו משחר ועד ערב במשך ארבעה ימים. באו כאלפיים עד ארבעה-עשר אלף צופים. כרטיסים היו זולים, ושלטון פריקלס שילם לעניים כדי שגם הם יוכלו לבוא.

הפסטיבל נתן לאנשים זמן לצחוק ולבכות. הטרגדיות עזרו לשחרר רגשות. הקומדיות אפשרו צחוק וביקורת על מנהיגים ומלחמות. כך אנשים יכלו לראות אמנות, מוסיקה ותיאטרון יחד.