מחזה סאטירים הוא סוג תיאטרוני מהיוון העתיקה, בדרך כלל קומי ובוטה.
המחזה לא תמיד כלל דמויות של סאטירים (יצורים מיתולוגיים), אך הציג תמות של שתיית יין ורמיזות מיניות בוטות. בדיוניסיה האתונאית הגישו הכותבים שלוש טרגדיות ועוד מחזה סאטירים אחד לתחרות.
מחזה הסאטירים הוצג כסגנון נפרד, לא כקומדיה. זה היה אחד משלושת הסגנונות שהתייצבו על במת התיאטרון היווני: טרגדיה, קומדיה וסאטירים.
המקור מיוחס למחזה של פראטינאס מפליוס, מסביב לשנת 500 לפני הספירה. באתונה שורש הדיתרמבס, שיר שבוצע על ידי מקהלה בלבוש סאטירים, הותאם לצורת מחזה. המחזה הזה הפך לפופולרי, וכאשר הקהל רצה סיום שמח אחרי שלוש טרגדיות, הוכנס מחזה הסאטירים לתחרויות הדיוניסיה.
העלילות נלקחו מהמיתולוגיה היוונית. פעמים רבות העלילה התקיימה ביערות, כדי לקשר אותה לדיוניסוס ולטקסים שנערכו לו (המיסתריות). מספר חברי המקהלה בהצגה נע בין 12 ל-15, בדומה לטרגדיות.
המחזה היחיד מהז'אנר שהגיע אלינו בשלמותו הוא "הקיקלופים" של אאוריפידס. בנוסף שרדו מקטעים ממחזהו של סופוקלס, "הסאטירים העוקבים".
מחזה סאטירים הוא מחזה מצחיק מהיוון העתיקה.
סאטירים (יצורים מהמיתולוגיה) לא תמיד הופיעו במחזה. המחזות היו בוטים. היו בהם שתייה והרבה בדיחות בוגרות.
בדיוניסיה, התחרות שבה הוצגו המחזות, הראו שלוש טרגדיות ועוד מחזה סאטירים אחד.
העלילות הגיעו מהמיתולוגיה היוונית. רבות מהעלילות התקיימו ביערות. זה קישר את הסיפור לדיוניסוס, אל היין.
מקהלה היא קבוצה של זמרים. במקהלה היו בדרך כלל 12, 15 אנשים.
המחזה היחיד ששרד שלם נקרא "הקיקלופים". כתב אותו אאוריפידס. נשארו גם חלקים ממחזה של סופוקלס.
תגובות גולשים