דייגו ולאסקס

דייגו ורדיגז דה סילבה y ולאסקס (הוטבל ב-6 ביוני 1599, 6 באוגוסט 1660) היה הצייר הבולט בחצרו של פליפה הרביעי, מלך ספרד. טכניקת הציור הריאליסטית שלו, כלומר ציור כפי שהעין רואה את העולם, ודיוקנאות המלוכה הביאו לו שם בין גדולי האמנים במערב. עבודותיו המאוחרות זכו לשבח בשל משיכות מכחול חסכוניות וקומפוזיציות מתוחכמות. השפעתו נתגלה מחדש במאה ה-19, והציירים אדואר מאנה, רנואר, פיקאסו וסלבדור דאלי הושפעו ממנה. פרנסיס בייקון השתמש בדמותו של האפיפיור אינוקנטיוס העשירי כבסיס לסדרה חשובה ביצירתו.


ולאסקס נולד בסביליה והוטבל ב-6 ביוני 1599. אביו היה עורך דין בן למשפחה אצילית פורטוגלית. על פי המנהג המקומי הוא ידוע בעיקר בשם אמו, ולאסקס. בתחילה הוריו למדו אותו פילוסופיה ושפות רבות. כבר כנער בחר בדרך האמנות.

הוא התמחה אצל פרנסיסקו דה הררה, שם רכש שימוש במכחולים ארוכי שיער. אחר כך למד אצל פרנסיסקו פאצ'קו במשך כחמש שנים. אצל פאצ'קו למד פרספקטיבה ופרופורציה, וקרא ספרי אמנות חשובים. ב-1618 נשא לאישה את חואנה, בתו של פאצ'קו.

ולאסקס צייר נושאים פשוטים: כלי חימר, ציפורים, דגים, פירות ופרחים. הוא טען שהוא מעדיף להיות מוביל בציור נושאים פשוטים מאשר זנב בציור "העל". הוא גם חקר את גוף האדם ככלי הבעתי. לשם כך שכר נער כפרי למודל ולמשרת, וצייר אותו פעמים רבות. דמויות אלה מופיעות ביצירות כמו "ארוחת הבוקר" ו"המוזיקאים".

מספר עם הביוגרפיה שלו הוביל לכך שהוצעו שמועות לגבי מוצאו, כי לא יכול היה לקבל דרגה אצולה בקלות. לבסוף קיבל את תואר האבירות ב-1659, לאחר אישור מיוחד שהכירו בו כצייר החצר.

בשנים הראשונות למידריד פגש ולאסקס אנשי חצר ונבחר על ידי המלך פליפה הרביעי להיות צייר החצר. המלך תמך בו כלכלית ואישית. ולאסקס קיבל שכר, ביטוח רפואי וציוד לציור.

בשנת 1628 ביקר במדריד האמן רובנס. הביקור עורר בו רצון לבקר באיטליה וללמוד ישירות מיצירות הרנסאנס.

בשנת 1629 שלח אותו המלך לאיטליה. במסעו העתיק ולאסקס יצירות מופת של הרנסאנס ולמד מן האמנים שם. בציוריו מהתקופה נראה השפעה איטלקית, אך תמיד נשמר סגנונו האישי.

במסע שני ב-1649, 1651 רכש פסלים איטלקיים למדריד. הוא נתקבל ברומא אצל האפיפיור אינוקנטיוס העשירי ויצר את דיוקנו. לצורך עבודה זו צייר גם את עוזרו, חואן דה פארחה, דיוקן שהבליט אדם ממוצא אפריקאי לבוש בכבוד. יצירה זו נחשבת נועזת לזמנה.

לאחר שובו לספרד המשיך לצייר בחצר. בין עבודותיו: הכתרת הבתולה (1635, 1644) למשל בתפילה של המלכה, ומשל ארכנה (1655, 1660) ללקוח פרטי. היצירה המפורסמת ביותר שלו היא לאס מנינאס (1656), שבה מופיעה בת המלכה החדשה.

בשנת 1660 תכנן ולאסקס ועיצב טקס חשוב שנערך בקשר לנישואי הנסיכה מריה טרסה. ב-26 ביוני 1660 שב למדריד, לקה במחלה ומת ב-6 באוגוסט. הוטמן בכנסיית סן חואן, שהוחרבה ב-1811, ולכן מקום קבורתו כיום לא ידוע.

ולאסקס שאב השראה מהרנסאנס האיטלקי, אך שמר על סגנון עצמאי. כריאליסט, כלומר כאמן שצייר רק את אשר ראה במו עיניו, שאף לתאר דמויות וחפצים כפי שהם, באור הטבעי. דמויותיו נראות חיות ונלכדות ברגע כמו תמונה מצלמת.

עד המאה ה-19 לא זכה לתהודה רבה מחוץ לספרד. בריטים כמו דייוויד וילקי וג'ון רסקין העריכו אותו והחלו לחשוף את יצירתו. היום שיא יצירתו שמור במוסאו דל פראדו במדריד, בו מוצגות מעל 60 מיצירותיו. רבות מיצירותיו גם בבריטניה, אך בעיר הולדתו סביליה לא נותרו עבודות שלו.

ולאסקס לא יצר זרם חדש ברור, ולמעשה לא הותיר תלמיד גדול שהמשיך את דרכו. עם זאת השפעתו ניכרת על כמה ציירים בסביבתו ועל חותנו, באטיסטה דל מאזו. לאחר גילויו מחדש במאה ה-19 הוא השפיע על האמנות האירופאית הכוללת. אמנים מודרניים כמו פיקאסו, דאלי ובייקון שאבו רעיונות וטכניקות מעבודותיו.

דייגו ולאסקס נולד בסביליה בשנת 1599 ונפטר ב-1660. הוא היה הצייר החשוב של המלך פליפה הרביעי.

כשהיה נער למד לצייר אצל שני מורים. אחד לימד אותו להשתמש במכחול ארוך. השני לימד אותו לצייר נכון את הגוף ולהבין פרספקטיבה. ב-1618 נשא לאישה את חואנה.

הוא אהב לצייר דברים פשוטים מהיום-יום. הוא צייר אוכל, דגים, פרחים ואנשים. הוא צייר גם נער שעבד אצלו הרבה, והציורים האלה מראים הבעות ברורות.

ולאסקס עבר למדריד והפך לצייר בחצר המלך. המלך שילם לו וסמך עליו מאוד.

ב-1629 נסע ולאסקס לאיטליה. שם העתק יצירות מפורסמות ולמד מהם. ב-1649 חזר שוב לאיטליה ורכש פסלים למדריד.

נפגש עם האפיפיור (מנהיג הכנסייה הקתולית) והכין לו דיוקן.
דיוקן = תמונה של אדם.
באותה תקופה צייר גם את עוזרו חואן דה פארחה.

ולאסקס צייר בצורה ריאליסטית. ריאליסטי = לצייר כמו שאדם רואה במו עיניו. הציורים שלו נראים חיים מאוד, כאילו צולמו במצלמה.

היצירה המפורסמת ביותר שלו היא לאס מנינאס. בציור הזה מופיעה בת המלכה והוא הציג שם גם את עצמו.

היצירות הגדולות שלו שמורות ברובן במוזיאון פראדו במדריד. גם אמנים מפורסמים אחרי הופתעו ונמשכו לציוריו.

הוא מת ב-1660. רבים היום לומדים ומעריכים את הציורים שלו.