דימות מוחי

דימות מוחי משתמש בכלים ובטכניקות ליצירת תמונות של מבנה המוח, פעילותו והרכבו הכימי. תמונות אלה עוזרות לאבחון מחלות ולמחקר מדעי המוח.

הראשון שניסה למדוד שינויים בזרימת הדם במוח היה אנג'לו מוסו, שפיתח כלים לא פולשניים לציון פעילות רגשית וקוגניטיבית. עבודתו נודעה רק מחדש בעשורים האחרונים.

בשנות ה־1910 ו־1920 פותחו טכניקות ראשוניות לרנטגן של המוח. וולטר דנדי תיאר ventriculography, צילום חדרי מוח לאחר הזרקת אוויר, וטכניקה בשם pneumoencephalography לצפייה בחללי נוזל המוח. אנטוניו אגש מוניש הציג אנגיוגרפיה שמציגה כלי דם במוח.

בשנות ה־70 נולדה הטומוגרפיה הממוחשבת (CT או CAT) בעבודה של קורמאק והאונספילד, שעליה קיבלו פרס נובל. בתחילת שנות ה־80 התפתחה גם האפשרות להשתמש בסמנים רדיואקטיביים כדי לבצע SPECT ו־PET, שיטות שמדמות פעילויות כימיות במוח.

דימות תהודה מגנטית (MRI) פותח על ידי חוקרים כולל פיטר מנספילד ופול לוטרבור, וזיכה אותם בפרס נובל ב־2003. MRI נכנס לשימוש קליני בשנות ה־80. גילו שניתן להשתמש ב־MRI למדידת שינויים בזרימת הדם הנלווים לפעילות המוחית, וכך נולדה דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI). ה־fMRI נפוץ מאוד מאז שנות ה־90 כי הוא פחות פולשני ואינו חשוף לקרינה.

בתחילת שנות ה־2000 החלו לפתח יישומים מעשיים מבוססי דימות תפקודי, בין השאר בתחום ממשקי מוח-מחשב (BCI), שמחברים בין מוח לגופנים או למחשבים.

דימות מוחי מבוצע בדרך כלל אחרי בדיקה נוירולוגית שמזהה צורך בחקירה נוספת. במקרים של התעלפות פשוטה ללא סימנים נוספים, בדיקה נוירולוגית מספיקה בדרך כלל ואין צורך בדימות. גם אנשים עם כאבי ראש שמאובחנים כמיגרנה בדרך כלל אינם זקוקים לסריקות, אלא אם יש סימנים שמצביעים על בעיה אחרת.

דימות מוחי מצלם את המוח. זה עוזר לרופאים ולחוקרים לראות איך המוח נראה ופועל.

אנג'לו מוסו בדק פעם איך הדם במוח משתנה כשהאדם חושב או מרגיש. זה היה ניסיון מוקדם למדוד פעילות מוח.

מאוחר יותר שרפו צילומי רנטגן של חדרי המוח על ידי הזרקת אוויר. זה נקרא ventriculography. היו גם צילומים שמראים כלי דם במוח. זה נקרא אנגיוגרפיה.

בשנות ה־70 פותחה שיטה שקוראים לה CT. שיטה זו נותנת תמונות פרוסות של המוח. אחר כך הופיעו שיטות שמדמות פעילות כימית במוח, כמו PET ו־SPECT. הן משתמשות בסימנים רדיואקטיביים, כלומר חומרים שהמדע עוקב אחרי תנועתם.

MRI הוא סריקה שעובדת עם מגנט ומחשב. היא נכנסה לבתי חולים בשנות ה־80. מאוחר יותר פיתחו גם fMRI. ה־fMRI מראה חלקים פעילים במוח דרך זרימת הדם.

בתחילת שנות ה־2000 החלו להשתמש בדימות גם ליצירת חיבורים בין מוח ומחשב. זה עוזר לפתח כלים מקוונים למוח.

דימות מוחי עושים אחרי בדיקה רפואית שמראה צורך. אם מישהו מתעלף בלי סימנים אחרים, בדרך כלל לא צריך סריקה. גם אנשים עם מיגרנה יציבה בדרך כלל לא זקוקים לסריקות, אלא אם משהו אחר לא תקין.