דימות רפואי הוא שימוש בבדיקות שמייצרות תמונה של פנימי הגוף. מטרותיו כוללות אבחון, מחקר וסיוע במהלך פעולות פולשניות (הליכים שמצריכים כניסה לגוף).
הדימות מתחלק לשני סוגים עיקריים: דימות מבני ודימות תפקודי. דימות מבני נותן תמונה אנטומית של צורת האיברים. דוגמאות נפוצות הן צילום רנטגן, טומוגרפיה ממוחשבת (CT), תהודה מגנטית (MRI) ואולטרה־סאונד (גלי קול). סוג זה מצטיין בפירוט של מבנים קטנים ובתיאור היחסים המרחביים ביניהם.
דימות תפקודי, שנמצא ברפואה הגרעינית, בוחן פעילות של רקמות. בבדיקה זו משתמשים בחומרים רדיואקטיביים במינון נמוך; אלו חומרים שמשדרים קרינה קלה ונקלטים ברקמות המטרה. כך אפשר לבדוק מטבוליזם ותהליכים בתוך איבר בזמן מחלה.
שיקוף היא שיטה שיכולה להראות גם מבנה וגם תפקוד בו זמנית. לדוגמה, בצנתור של העורקים הכליליים רואים גם את הלב עצמו וגם את התכווצות והרפייתו.
לפעמים מוסיפים חומר ניגוד (חומר שעוזר להציג איברים שקופים לבדיקה), כמו בריום בצילומי רנטגן. לכל שיטת דימות יש יתרונות לגילוי סוגי פתולוגיות שונים. לכן משתמשים לעתים בכמה שיטות יחד כדי להגיע לאבחנה מדויקת.
ציוד הדימות כולל שלושה חלקים עיקריים: מקור קרינה או גלים, גלאים למעבר ואזור גוף הנבדק. הקרינה שנקלטת בגלאים נשמרת במחשב כערכים מספריים שנקראים "דגימות". ערכים אלה מעובדים מתמטית לייצירת פרוסות של הגוף. מחיבור פרוסות סמוכות אפשר לקבל תמונה תלת־ממדית. התמונות מפוענחות על־ידי רופא רדיולוג.
בעת שימוש בקרינה מייננת יש לעקוב אחרי עיקרון ALARA (As Low As Reasonably Achievable). משמעותו היא להשתמש בכמות הקרינה הנמוכה ביותר ההגיונית, למשל על ידי הקטנת זמן החשיפה. העיקרון חשוב במיוחד בבדיקות ילדים ובאיברים נעים כמו מערכת העיכול.
דימות רפואי משתמש בבדיקות כדי לראות את פנים הגוף. זה עוזר לאבחון, למחקר ולעזרה בזמן ניתוחים.
יש שני סוגים עיקריים. דימות מבני מראה צורה של איברים. דוגמאות הן רנטגן, CT, MRI ואולטרה־סאונד. רנטגן מציב תמונה של העצמות. אולטרה־סאונד משתמש בגלי קול.
דימות תפקודי מראה איך רקמות עובדות. ברפואה הגרעינית נותנים כמות קטנה של חומרים רדיואקטיביים. חומרים אלה עוזרים לראות פעילות בתוך האיבר.
שיקוף מראה גם מבנה וגם תפקוד יחד. לדוגמה, בצנתור רואים את הלב ואת התנועה שלו.
לפעמים מכניסים חומר ניגוד (חומר שעוזר לראות טוב יותר). לדוגמה בריום בצילום רנטגן.
המכשירים עובדים בכך שהם שולחים קרינה או גלים. גלאים קולטנים שומרים מידע במחשב. המחשב בונה פרוסות של הגוף. משילוב פרוסות אפשר גם לקבל תמונה בתלת־ממד. רופאים רואים ומפענחים את התמונות.
כשמשתמשים בקרינה יש לשמור על כמה שפחות קרינה. זאת כדי להגן על הנבדק, במיוחד ילדים.
תגובות גולשים