טומוגרפיה ממוחשבת (Computed Tomography, CT) היא בדיקה שנותנת תמונה תלת־ממדית של פנים הגוף. במהלך הבדיקה מקור קרינה (קרני רנטגן) מסתובב סביב המטופל. גלאים קולטים את הקרניים שעברו דרך הגוף ושולחים אותות למחשב. המחשב מעבד את הנתונים ויוצר תמונות של פרוסות (חתכים) או מודל תלת־ממדי.
מלה "טומוגרפיה" מגיעה מיוונית: τόμος, "פרוסה", ו‑γραφ, "ציור".
סורק CT מורכב מטבעת שמסתובבת סביב מיטת המטופל. מקור הרנטגן וסט גלאים מתמקמים בטבעת זו. בכל סיבוב המחשב משחזר פרוסה דו־ממדית דקה. פרוסות רבות מצורפות לכרך שמייצג את הגוף; עובי הפרוסה בדרך כלל 1, 10 מ״מ.
קיימות שתי שיטות עיקריות: אקסיאלית (צירית) והליקלית (סלילית). בסריקה אקסיאלית המיטה נע קדימה בין סיבובים. בסריקה הליקלית המיטה נעה ברצף והסורק מסתובב בו זמנית, מה שיוצר נתונים מהירים ורציפים. כיום רוב הסריקות מתבצעות בהליקלית.
תוצאת הסריקה מוצגת כפרוסות או כמודל תלת־ממדי שניתן לסובב. הצפייה בפרוסות ברצף מסייעת למקם ממצא בדיוק.
מאז שנות ה‑70 CT הפכה לכלי מרכזי בדימות יחד עם רנטגן ואולטרה‑סאונד. בתחילת המאה ה‑21 החלו להשתמש ב‑CT גם לבדיקות מונעות, למשל קולונוגרפיה לזקוקים לבדיקת סרטן המעי. יש ויכוח רפואי על שימוש בסריקות גוף מלא ללא צורך ברור.
CT של הראש משמש לאבחון שבץ מוחי, דימום, גידולים ושברים. אזורים כהים/בהירים בתמונה מסייעים להבחין בבצקת, דימום או הצטברות סידן.
CT טוב לזיהוי מחלות ריאה כרוניות ולהבדיל מצילום רנטגן רגיל. ניתן לבצע סריקות בשאיפה ובנשיפה, ולזהות תסחיף ריאתי בשילוב חומר ניגוד (חומר שמדגיש כלי דם).
CT רגיש לאיתור בעיות בבטן ובאגן: אבנים בכליה, דלקת תוספתן, דלקת לבלב, חסימה מעי, מאפייני גידולים ומדידת גודל הגידול.
CT עוזר להעריך שברים מורכבים, במיוחד סמוך למפרקים, ומאפשר דימות תלת־ממדי של העצמות והמבנים סביבן.
CT מסירה חפיפות בין מבני גוף בתמונה. הרזולוציה גבוהה, והיא מאפשרת להבחין בשינויים קטנים בצפיפות הרקמות. לעיתים CT מחליפה בדיקות פולשניות. דוגמה: קולונוסקופיה וירטואלית יכולה להימנע מבדיקה פולשנית.
סריקות CT משתמשות ברמות קרינה גבוהות יותר מאשר צילום רנטגן פשוט. קרינה זו מגדילה את הסיכון לסרטן, עלולה לתרום לקטרקט (עכירות בעינית) ולבעיות בזרימת הדם.
קרינה ב‑CT יכולה לגרום לשברים ב‑DNA של תאים. שבר דו‑גדילי (double strand break) הוא שבירה בשני גדילי ה‑DNA בו זמנית. תאי הגוף מנסים לתקן נזקים אלו, אך תיקון לא מדויק עלול להוביל למוטציות או למות תאי מטרה (אפופטוזה). תאים המתחלקים מהר, כמו תאי גזע, רגישים יותר לקרינה.
סיכון מוחשב ביחידות סיוורט (Sv). המנה האפקטיבית (ב‑Sv) משקפת סיכון תיאורי אם כל הגוף היה חשוף במידה שווה. זהו כלי השוואה סטטיסטי. לדוגמה, סריקת ראש מקושרת לערך משוקלל של כ‑1.5 מיליסיוורט (mSv), ולעתים נמצא כי המנה הנספגת באיבר היא כ‑56 מיליגריי (mGy), שכמותה תגרום לכמה שברי DNA בתאים.
סריקות חוזרות או סריקות עם ולאחר הזרקת חומר ניגוד מגדילים את הכמות הכוללת של קרינה.
חומרי ניגוד נפוצים: בריום לשתייה, ויוד להזרקה לדם. תופעות פס־אימונו (תגובה דמוית אלרגיה) קורות בכ‑12% מהמקרים. תופעות קשות קורות בכ‑0.2%. מקרים קטלניים נדירים, כמה עשרות למיליונים. הזרקת יוד כוללת כ־40 מ״ל, כשכ‑13 גרם הם יוד. צריכה עודפת של יוד עלולה לפגוע בכליות; פגיעה כזו מתרחשת בכ‑7% מהמקרים ועלולה להוביל לצורך בדיאליזה.
חשיפה מצטברת גבוהה (כ‑500 mGy) עלולה לגרום לקטרקט ולהסתיידות כלי דם. חשיפת תינוקות ל‑100 mGy נקשרה לליקויים קוגניטיביים. כמויות הקרינה משתנות בין מכשירים ופרוטוקולים, ולעיתים שגיאות עלולות לגרום למנות גבוהות מאוד.
מנה נספגת (גריי, Gy) מתארת את האנרגיה שהאיבר קולט. מנה אפקטיבית (סיוורט, Sv) מעריכה סיכון לכל הגוף. היחידות המקובלות הן mGy ו‑mSv. ההערכות לערכי סיכון מבוססות על נתונים אפידמיולוגיים היסטוריים, ולא תמיד מדויקות לחלוטין.
(המצאת ה‑CT: גודפרי נ. האונספילד, EMI, 1972. פרס נובל 1979 עם אלן מקלאוד קורמאק.)
טומוגרפיה ממוחשבת (CT) יוצרת תמונה של חלקים בתוך הגוף. תמונה כזו נוצרת מפרוסות דקות. פרוסה = חתיכה דקה של הגוף.
המילה "טומוגרפיה" מציינת ציור של פרוסה.
מכשיר CT שולח קרני רנטגן (קרניים שנכנסות לגוף ועוברות אליו). גלאים קולטים את הקרניים ומחשב מרכיב תמונות.
יש שתי דרכים לסריקה: אקסיאלית שבה המיטה נע בין סיבובים, והליקלית שבה המיטה מסתובבת ברצף. הליקלית מהירה יותר.
CT עוזרת למצוא שבץ, דימום או גידולים בראש. היא מזהה בעיות בריאות בריאות, בבטן ובאגן, ובשברים בגפיים. לפעמים מוסיפים חומר ניגוד (חומר שמדגיש כלי דם) כדי לראות טוב יותר.
CT מייצרת תמונות ברורות. אפשר לראות חתכים בלי שהמבנים יסתירו זה את זה.
CT משתמשת בקרינה. קרינה יכולה להגביר את הסיכון למחלה בעתיד. זה לא תמיד קורה, אבל חשוב לשקול את זה. חומרי ניגוד עלולים לגרום לתגובות אלרגיות ולעיתים לפגוע בכליות.
גריי (Gy) היא מדד של הקרינה שנקלטת באיבר. סיוורט (Sv) משקף את הסיכון הביולוגי. ערכים משתנים בין מכשירים. ילדים ותינוקות רגישים יותר, ולכן יש להיזהר.
(המצאת ה‑CT ב‑1972 על ידי גודפרי האונספילד.)
תגובות גולשים