דינה פייטלסון (1926, 1992) הייתה חוקרת חינוך שעסקה בלימוד קריאה. היא קיבלה את פרס ישראל לחינוך ב־1953, כשהייתה בת 27.
דינה נולדה בוינה ועלתה לארץ כשהייתה בת שמונה. היא למדה מורים ועבדה כמורה. שירתה בצבא בעזרה לאנשים פצועים. היא המשיכה ללמוד והשיגה דוקטורט ב־1956.
היא חקרה למה חלק מהילדים בכיתה א' לא מצליחים ללמוד לקרוא. היא מצאה שרבים מהם הגיעו לבית הספר עם פחות מילים וניסיון בשיחה. זה מקשה על לימוד קריאה.
מחקרה בדק ילדים עולים מרקע שונה. הוא הראה שאין זה חוסר הבנה, אלא שהבית לא תמיד נתן הרבה דיבור וסיפורים. כשאין מילים בבית, קשה להבין טקסטים ולהתקדם בקריאה.
בלימוד על העדה הכורדית היא גילתה שפחות קוראים להם סיפורים בבית. לא היו צעצועים רבים, והילדים דיברו פחות עם המבוגרים. דברים אלה השפיעו על אוצר המילים שלהם.
פייטלסון פיתחה ספרי לימוד פונטיים. שיטה פונטית היא ללמוד אותיות לפי הצלילים שלהן. החומרים היו שלבים קלים, התחילו במילים פשוטות, ועזרו לילדים ללמוד לקרוא בהדרגה.
היא גם קידמה חטיבות צעירות. זאת דרך שעושה מעבר קל מבית הספר היסודי לגן. עוד רעיון שלה היה ספרייה בכיתה, שבה ילדים יכולים לשאול ספרים ולקרוא בבית. ילדים עם ספריות כיתתיות קראו הרבה יותר ספרים.
דינה חשבה שמשחק חופשי חשוב מאוד. משחק חופשי נותן לילד להתנסות, לבנות דברים ולחשוב חדש. היא חשבה שפחות צפייה בטלוויזיה טובה יותר.
קיבלה את פרס ישראל ב־1953. ב־1991 נבחרה להיכל התהילה של הקריאה. אחרי מותה הוקם פרס מחקר על שמה לדרכי לימוד קריאה.
דינה נולדה בוינה ועלתה לארץ כשהייתה בת שמונה. היא למדה מורים ועבדה כמורה. שירתה בצבא בעזרה לאנשים פצועים. היא המשיכה ללמוד והשיגה דוקטורט ב־1956.
היא חקרה למה חלק מהילדים בכיתה א' לא מצליחים ללמוד לקרוא. היא מצאה שרבים מהם הגיעו לבית הספר עם פחות מילים וניסיון בשיחה. זה מקשה על לימוד קריאה.
מחקרה בדק ילדים עולים מרקע שונה. הוא הראה שאין זה חוסר הבנה, אלא שהבית לא תמיד נתן הרבה דיבור וסיפורים. כשאין מילים בבית, קשה להבין טקסטים ולהתקדם בקריאה.
בלימוד על העדה הכורדית היא גילתה שפחות קוראים להם סיפורים בבית. לא היו צעצועים רבים, והילדים דיברו פחות עם המבוגרים. דברים אלה השפיעו על אוצר המילים שלהם.
פייטלסון פיתחה ספרי לימוד פונטיים. שיטה פונטית היא ללמוד אותיות לפי הצלילים שלהן. החומרים היו שלבים קלים, התחילו במילים פשוטות, ועזרו לילדים ללמוד לקרוא בהדרגה.
היא גם קידמה חטיבות צעירות. זאת דרך שעושה מעבר קל מבית הספר היסודי לגן. עוד רעיון שלה היה ספרייה בכיתה, שבה ילדים יכולים לשאול ספרים ולקרוא בבית. ילדים עם ספריות כיתתיות קראו הרבה יותר ספרים.
דינה חשבה שמשחק חופשי חשוב מאוד. משחק חופשי נותן לילד להתנסות, לבנות דברים ולחשוב חדש. היא חשבה שפחות צפייה בטלוויזיה טובה יותר.
קיבלה את פרס ישראל ב־1953. ב־1991 נבחרה להיכל התהילה של הקריאה. אחרי מותה הוקם פרס מחקר על שמה לדרכי לימוד קריאה.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים