כתב

כתב הוא מערכת של סימנים, כמו קווים וצורות, שנועדה להעביר מסרים בכתב.
בדרך כלל כותבים על נייר, אבן או משטח אחר, והכתב מייצג שפה דבורה באופן גרפי.
לחלק מהשפות יש כתב משלהן; רבות אחרות משתמשות בכתב משותף, למשל האלפבית הלטיני.

כתיבה היא יצירת הטקסט וקריאה היא פיענוחו. הכתבה היא העברת דיבור לכתב לפי שמיעה.
הקראה היא קריאת הטקסט בקול. מיומנויות אלה שייכות לאוריינות, היכולת לקרוא ולכתוב.

הכתיב הוא חוקי האיות של שפה מסוימת. בעברית יש צורות שונות של כתיב, למשל כתיב חסר וכתיב מלא,
וכן כתיב עם ניקוד או בלעדיו.

הצורה הקדומה של כתב היא הפיקטוגרף, ציור שמייצג מילה או רעיון שלם.
המצאת הכתב נקשרה לצורך בתיעוד מנהלי וכלכלי.
הכתב הומצא במקומות שונים באופן עצמאי: כתיבת יתדות בשומר (כ־3200 לפנה"ס),
מצרים זמן קצר אחרי כן, סין במילניום השני לפנה"ס, ומסו‑אמריקה אצל המאיה.
האלפבית הראשון הופיע אצל עמים שמיים בצפון־מערב הלבנט במאה ה־2 לפנה"ס,
ורוב האלפביתים המודרניים השתלשלו ממנו.

נהוג לחלק כתבים לחמש קטגוריות עיקריות: לוגוגרפי, הברתי, אלפביתי, אבג'ד ואבוגידה.
עם זאת, יש מערכות כתב שמשלבות מאפיינים של כמה קטגוריות, ולכן הסיווג לא תמיד חד־משמעי.

בכתב לוגוגרפי כל סימן מייצג משמעות, לא צליל. דוגמה מודרנית היא הכתב הסיני.
הסימן 猫 למשל מייצג "חתול" בלי לייצג באופן ישיר את הצלילים של המילה.
מקור הכתבים האלה הוא בפיקטוגרפים, כמו ההירוגליפים המצריים.
פיקטוגרפים משמשים כיום בעיקר לשלטים ותמרורים.

בכתב הברות כל סימן מייצג הברה שלמה (עיצור+תנועה או רק עיצור).
דוגמה היא ההיראגאנה היפנית: התו く מייצג את ההברה "קוּ" ו־き את "קי".
שיטה זו דורשת זיכרון של הרבה סימנים, ולכן היא נפוצה רק בכמה שפות.

בכתב אלפביתי כל סימן מייצג פונמה, עיצור או תנועה.
אותיות מחוברת זו לזו יוצרות את הצלילים של המילים. לדוגמה, באנגלית המילה "dog"
נבנית על ידי האותיות D, O ו‑G.
רוב שפות אירופה משתמשות בכתב אלפביתי כמו הלטיני או הקרילי.

אבג'ד הוא כתב שבו סימנים מייצגים בעיקר עיצורים, והתנועות לא תמיד נרשמות.
כאלה הן העברית והערבית. בעברית משתמשים בניקוד כדי להוסיף תנועות כשצריך.
המונח "אבג'ד" מקורו במילה הערבית al‑abjad.

בכתב אבוגידה האות מייצגת הברה, אך התנועה משתנה באופן גרפי בתוך האות.
דוגמה היא כתב האינוקטיטוט, שבו סיבוב האות משנה את התנועה.
מערכות אלה משתפות תכונות עם הברתי ואבג'ד ולכן מעוררות מחלוקות סיווג.

כתיבה יכולה להתבצע בכיוונים שונים. היוונים קיבעו כתיבה משמאל לימין.
שפות שמיות כמו עברית וערבית נכתבות מימין לשמאל.
סינית ויפנית נכתבו מסורתית אנכית, מלמעלה למטה, אך כיום כותבים גם משמאל לימין.

מערכת הכתב משפיעה על אופן הקריאה במוח. קריאה באלפבית שונה מבחינה קוגניטיבית
מקריאה בכתב לוגוגרפי. לכן פגיעה מוחית עלולה להשפיע על קריאה באופן שונה בתרבויות שונות.

בעבר רוב האנשים לא ידעו לכתוב. כותבים מקצועיים (קליגרפים, כמרים, נזירים)
טיפלו בתיעוד ובספרים. בתקופות מאוחרות יותר הופיעו סופרים, כתבים ועיתונאים.

רבים משתמשים בכתב כדי לבטא את עצמם. כתיבה מאפשרת יצירתיות ודומה לאמנות.
היא דרך לתקשר רעיונות, רגשות וסיפורים שמעניקים משמעות אישית.

כתב הם סימנים שאנשים כותבים כדי להעביר מסר.
כמו ציורים קטנים שמייצגים מילים ושפה.
כשהכותב כותב קוראים לזה כתיבה. כשמישהו מפענח את הסימנים קוראים לזה קריאה.

לפני אלפי שנים אנשים ציירו פיקטוגרפים. פיקטוגרף הוא ציור שמראה דבר אחד.
הכתב הופיע במקומות שונים: בשומר, במצרים, בסין ובמסו‑אמריקה.
האלפבית הראשוני הופיע בלבנט.

יש כמה סוגי כתב עיקריים. לפעמים מערכות כתב משלבות כמה סוגים.

בכתב לוגוגרפי כל סימן מייצג משמעות. לדוגמה, בסינית יש סימן אחד שמשמעותו "חתול".
פיקטוגרפים התחילו את הדרך הזו.

כתב הברות מייצג הברה שלמה. ביפנית יש אות אחת לכל הברה.
כך יש הרבה סימנים לזכור.

בכתב אלפביתי כל אות מייצגת צליל. בדוגמה באנגלית, D O G יוצרים את המילה "dog".
זו שיטה פשוטה עם מעט אותיות.

אבג'ד הוא כתב שבו לרוב כותבים רק עיצורים. תנועות לא נרשמות תמיד.
עברית וערבית הן דוגמאות לכך.

אבוגידה היא מערכת שבה האות משנה את עצמה כדי לציין תנועה.
כך האות משקפת גם עיצור וגם תנועה.

כמעט כל כיוון כתיבה אפשרי: משמאל לימין, מימין לשמאל, או מלמעלה למטה.
עברית כותבים מימין לשמאל. סינית ויפנית נכתבו גם מלמעלה למטה.

על האופן שבו קוראים משפיעה מערכת הכתב של כל תרבות.
אנשים שלומדים כתב שונה מפתחים דרכי קריאה שונות.

לפני שנים היו אנשים שעסקו רק בכתיבה. הם שמרו על מסמכים וספרים.

כתיבה מאפשרת לבטא רגשות ורעיונות. זה כמו ציור או שירה.