דינו גראנדי

דינו גראנדי (4 ביוני 1895, 21 במאי 1988) היה פוליטיקאי איטלקי שפעל בתקופת המשטר הפשיסטי. בתחילה תמך בבניטו מוסוליני, אך בסופו של דבר היה דמות מרכזית בהדחתו.

גראנדי נולד במורדאנו שבאזור בולוניה. למד כלכלה ומשפטים באוניברסיטת בולוניה. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבד כעורך דין החל משנת 1919. בתחילה נטה לשמאל, אך כבר בתחילת שנות ה־20 הצטרף לתנועת הפאשיסטים של מוסוליני. ב־1920 הצטרף ל"חולצות השחורות", מיליציה צבאית למחצה (כוחות לא רשמיים שתמכו בפשיסטים). ב־1921 נבחר לפרלמנט. באותה תקופה גם ניצל ניסיון התנקשות.

לאחר המצעד על רומא ב־1922 הפך גראנדי לחלק מהממשלה. הוא שימש כתת־שר הפנים ב־1923 ואז כשר החוץ ב־1929. בתקופה זו ייצג את איטליה בכנסים בינלאומיים בז'נבה ולוקרנו, ודגל בפירוק חימוש דרך דיפלומטיה. ב־1931 ביקר בארצות הברית ונפגש עם הנשיא הרברט הובר. ב־1932 מונה לשגריר בבריטניה ושהה שם עד 1939. שגריר הוא נציג רשמי של מדינה במדינה אחרת.

ב־1937 קיבל את התואר "הרוזן ממורדאנו". כשחזר לאיטליה שימש כשר המשפטים. הוא היה מזוהה עם הפלג הקיצוני של הפשיסטים והקיף עצמו באנשי החולצות השחורות. גם כך, לעתים הביע ביקורת על מוסוליני. כגורם דיפלומטי בנה רשת קשרים והשפעה, ואפילו שכנע את המלך להעניק לו תואר אצולה. במהלך המלחמה נשלח לשרת בצבא במלחמה ביוון ב־1941.

גראנדי התנגד לכניסת איטליה למלחמת העולם השנייה. בשנים 1942, 1943 המצב הצבאי של איטליה החמיר, לאחר הפסדים בחזיתות שונות. בפלישת בעלות הברית לסיציליה ביולי 1943 המצב החמיר עוד יותר.

ב־24 ביולי 1943 כינסו חברי המועצה הפאשיסטית העליונה (גוף הנהגה של הפאשיסטים) דיון. גראנדי תקף את מוסוליני והציע להעביר חלק מסמכויות הדוצ'ה (מנהיג) למלך ויטוריו אמנואלה השלישי. ההצעה של גראנדי עברה ברוב של 19 מול 7, ומוסוליני הודח ונעצר בלילה שלאחר מכן.

לאחר מכן, כשאפקט הכיבוש הנאצי הציב ממשלה בובתית בצפון (הרפובליקה של סאלו), נערכו בחבל זה משפטים שנקראו "משפטי ורונה", משפטי ראווה (משפטים שהיו למטרה פוליטית). גראנדי נדון למוות שלא בפניו, גזר דין שניתן בהעדרו, אך ברח לארץ ספרד באוגוסט 1943. אחרי שהות בפורטוגל עבר לברזיל ושם שהה עד שנות השישים. בשנות ה־80 חזר לאיטליה ופרסם בזיכרונותיו את ספר בשם "ה־25 ביולי 1943". גראנדי מת בבולוניה ב־1988.

דינו גראנדי (1895, 1988) היה פוליטיקאי איטלקי. בהתחלה תמך במוסוליני. אחר כך סייע להדיחו.

גראנדי נולד ליד בולוניה. למד באוניברסיטה משפטים. אחרי המלחמה עבד כעורך דין. הוא הצטרף לחולצות השחורות (קבוצה צבאית שתמכה במוסוליני). ב־1921 נבחר לפרלמנט.

אחרי המצעד על רומא ב־1922 נכנס לממשלה. שימש בתפקידים כמו שר חוץ ושגריר. שגריר = נציג של מדינה במקום אחר. ב־1937 קיבל תואר אצולה, "הרוזן ממורדאנו".

בשנת 1943 המצב הצבאי של איטליה הלך והחמיר. ב־24 ביולי 1943 גראנדי הציע שהמלך יקח לידיו את הסמכויות של מוסוליני. ההצעה התקבלה. מוסוליני הודח ונעצר.

לאחר מכן הגיעו הנאצים לצפון איטליה. גראנדי ברח לספרד, ואז לשם אחר, פורטוגל, ואחר כך לברזיל. הוא חזר לאיטליה בשנות ה־60. ב־1983 פרסם את זיכרונותיו בשם "ה־25 ביולי 1943". מת בבולוניה ב־1988.