דיפתריה

דיפתריה (באנגלית: Diphtheria; בעברית: קָרֶמֶת או אסכרה) היא מחלה שתקפה בעיקר את דרכי הנשימה העליונות. לפני כניסת החיסון למחזור הציבורי היא הייתה נפוצה ומסוכנת.

הגורם למחלה הוא החיידק Corynebacterium diphtheriae, תת-מין פתוגני של חיידקי הקבוצה. קיימים תת-מינים בלתי-מזיקים שמצויים בגרון ובעור. החיידק הפתוגני מתיישב בעיקר בגרון, בלוע ובחגורת הוולדייר (אזור של רקמות לימפה בגרון). הנזק נגרם משילוב של החיידק והרעלן שהוא מייצר.

מבחינים בשלושה סוגים לפי המיקום: דיפתריה של האף הקדמי, בדרך כלל קלה; דיפתריה של לוע האף (nasopharynx), חמורה יותר ועלולה לגרום לסיבוכים; ודיפתריה של העור, פחות שכיחה ותסמיניה בדרך כלל קלים.

המחלה מדבקת מאוד. החיידק עובר דרך תרסיס טיפתי, התעטשות, שיעול או נזלת. בדיפתריה של העור ההדבקה נעשית במגע. גם לאחר החלמה חולים יכולים לשאת את החיידק עד שלושה חודשים.

למחלה יש מספר סיבוכים אפשריים, ועלולים להיות קשים ואף קטלניים.

בעבר דיפתריה הייתה נפוצה ברחבי העולם, במיוחד באקלים ממוזג. היא פגעה בעיקר בילדים בני 2, 6 והגיעה לשיא בתחילת החורף. תוכניות חיסון הובילו לירידה חדה בשכיחות. בשנות ה־90 אירעה התפרצות גדולה ברוסיה, כנראה בשל ירידה בחיסונים. ב־2008 דווחו פחות מ־10,000 מקרים עולמיים, רובם בהודו.

בשנות החמישים נרשמו בישראל מקרים רבים: 1951, 2,557 מקרים ו־24 נפטרים; 1955, 1,399 מקרים ו־9 נפטרים; 1956, 965 מקרים ו־2 נפטרים; 1957, 693 מקרים ו־1 נפטר. בשנות ה־70 היו התפרצויות קטנות בקרב בדואים בסיני ובאזור שכם. בעשורים האחרונים דווחו בישראל רק חמישה מקרים.

הטיפול העיקרי הוא אנטי-רעלן שמנטרל את השפעות הרעלן. בעת התפרצות נותנים גם אנטיביוטיקה, בעיקר פניצילין ואריתרומיצין; אנטיביוטיקה מונעת הדבקה אך עוזרת מעט בנטרול הנזק מהרעלן. תינוקות שנולדו לנשים עם נוגדנים לדיפתריה מוגנים מספר חודשים מהלידה. היום מקבלים ילדים חיסון לדיפתריה, המשולב בחיסון לצפדת ולשעלת. החיסון מבוסס על רעלנים מנוקים; ההגנה אינה מוחלטת והיא פוחתת עם הגיל. מחוסנים יכולים לשאת עדיין את החיידק ולהדביק אחרים או לפתח דיפתריה של העור.

המחלה ידועה כבר בספרות חז"ל והיא מוזכרת בכמה מקומות.

דיפתריה נקראת גם קרמת או אסכרה. זו מחלה שתקפה בעיקר את הגרון ואת דרכי הנשימה.

המחלה נגרמת על ידי חיידק שנקרא Corynebacterium diphtheriae. חיידק זה יכול לשחרר רעלן שמזיק לגוף.

יש שלושה סוגים לפי המקום: באף (קשה פחות), בלוע (קשה יותר) ובעור (קורה פחות).

החיידק עובר מאדם לאדם דרך שיעול, התעטשות או מגע. גם אחרי החלמה אפשר לשאת את החיידק למשך עד שלושה חודשים.

לדיפתריה יש סיבוכים שיכולים להיות חמורים.

בעבר המחלה הייתה נפוצה, במיוחד אצל ילדים בני 2, 6. חיסונים הורידו מאוד את מספר החולים. בשנות ה־90 הייתה התפרצות ברוסיה. ב־2008 דווחו פחות מ־10,000 מקרים בעולם, רובם בהודו.

בשנות ה־50 היו בישראל אלפי חולים. בעשורים האחרונים דווחו רק חמשה מקרים.

מטפלים בעזרת אנטי-רעלן, תרופה שמנטרלת את הרעלן. נותנים גם אנטיביוטיקה כדי לעצור את ההדבקה. תינוקות של אמהות עם נוגדנים מוגנים כמה חודשים. היום ילדים מקבלים חיסון נגד דיפתריה, כחלק מחיסון משולב.

המחלה הייתה מוכרת גם בתקופות קדומות והיא מופיעה בספרות חז"ל.