דיקטפון

דיקטפון (Dictaphone) הוא מכשיר להקלטת קול עם אפשרות להשמעה, שמקל על תמלול, הדפסה או כתיבה של דיבור. השימוש העיקרי הוא לתיעוד פגישות, פרוטוקולים וזיכרון דברים.

לאחר המצאת הפונוגרף ב־1877 על ידי תומאס אדיסון, מכשיר ראשון להקלטת קול, הופנו מאמצים להשתמש בו להקלטת דיבור. הפונוגרף (מכשיר מוקדם להקלטת קול) עבד על גלילי שעווה שנשלטו היטב לעבודה ביתית ומקצועית. בסוף המאה ה־19 יוצרו גלילים אלה בכמויות גדולות, מה שהשפיע על הפצת ההקלטות הדיבוריות.

בעשורים שאחרי שוכללו דגמי הפונוגרף לשימוש משרדי. בשנות ה־30 הוחלפו אביזרים אקוסטיים במיקרופונים והגברה חשמלית. ב־1947 הוצגה "חגורת הדיקטפון" (DictaBelt): חגורת פלסטיק גמישה עם חריץ מכני שהחליפה את גלילי השעווה. החגורה נתנה זמן הקלטה ארוך יותר, מכשיר קטן יותר ואחסון נוח ובטוח יותר. לקראת סוף שנות ה־50 הוחלפה הטכנולוגיה הזו על ידי הסרט המגנטי (סרט ששומר קול על ציפוי מגנטי), שאפשר אמינות ושימור טובים יותר.

שם המותג "דיקטפון" נרשם כסימן מסחר בארצות הברית ב־1907 על ידי Columbia Graphophone Company. ב־1923 הוקמה חברת בת בשם "דיקטפון" שהתמקדה בייצור ובשיווק של מכשירים אלה. חברת אדיסון שיווקה מוצר דומה בשם "אדיפון". עם הזמן השם המסחרי הפך בשפה הכללית לשם גנרי למכשירי הקלטה מסוג זה.

בארכיון אבא אבן נשמרו מספר חגורות דיקטפון שהומרו למדיה דיגיטלית.

עם פיתוח הקלטות דיגיטליות פיתחה החברה גם מערכות הקלטה דיגיטלית, תוכנות לזיהוי קול ומערכות אינטראקטיביות לתגובה לקול. בתחילת שנות ה־2000 נמכרו נכסי החברה, כולל נכסי חטיבת ההקלטות הדיגיטליות שנמכרו לחברת נייס הישראלית. בשנת 2000 דיקטפון תבעה את נייס על הפרת פטנטים בסכום של 100 מיליון דולר; ב־2003 הושגה פשרה ונייס שילמה 10 מיליון דולר.

רשמקולים רב־ערוציים שימשו להקלטת ספרים מוקלטים לאנשים עיוורים (עיוור, אדם שאינו רואה) ולסיכום הרצאות עבור מי שלא קורא בקלות. המכשירים הרב־ערוציים אפשרו זמן הקלטה גדול יותר על אותה קלטת, וכך התאימו גם לספריות המייצרות חומר מיוחד לשימוש מוגבל לפי חוקי זכויות יוצרים.

מעבר להקלטות אנלוגיות להקלטות דיגיטליות בשנות ה־90 הביא ארבעה יתרונות עיקריים:
- אין רעש מנוע במכשירים דיגיטליים, ולכן איכות ההקלטה טובה יותר.
- לא צריך לקנות קלטות חדשות; קבצים נשמרים בזיכרון המחשב.
- אפשר לעבד דיגיטלית את הקובץ, לשפר צליל ולהתאים מהירות השמעה.
- המכשירים הדיגיטליים קטנים יותר, מה שמקל על הקלטה בקרבת המרצה ואיכות הקול.

דיקטפונים השתנו עם הזמן מטכנולוגיות מכניות לפרמט דיגיטלי, אך תפקידם הבסיסי נשאר: להקליט דיבור ולעזור להביא אותו לצורת טקסט או להאזנה נוחה.

דיקטפון הוא מכשיר שמקליט קול ומנגן אותו כדי להעתיק או לשמור דברים חשובים.

לפני יותר ממאה שנה אדיסון המציא את הפונוגרף (מכשיר מוקדם שהקליט קול). אז הקלטו על גלילים מקשיחים משעווה. אחר כך המציאו חגורת פלסטיק שנקראה DictaBelt. החגורה הקלתה אחסון והקלטה. בסוף המציאו סרט מגנטי (סרט, רצועת חומר ששומרת צלילים), והוא נעשה נפוץ יותר.

שם המותג "דיקטפון" נרשם ב־1907 על ידי חברה גדולה. חברה אחת שנקראה אדיסון שיווקה מכשיר דומה בשם "אדיפון". השם דיקטפון הפך לשם שכולם משתמשים בו.

בארכיון של אבא אבן יש חגורות דיקטפון שהפכו לקבצים דיגיטליים.

רשמקולים מיוחדים הקליטו ספרים מוקלטים לעיוורים (עיוור, מי שלא רואה) ולעוזר ללמוד להרצאות. בהקלטות רב־ערוציות אפשר היה להקליט יותר זמן על אותה קלטת.

מאוחר יותר הגיעו הקלטות דיגיטליות. ההקלטות הדיגיטליות טובות כי:
- אין רעש של מנוע.
- לא צריך לקנות קלטות חדשות.
- אפשר לשפר את הצליל במחשב.
- המכשירים קטנים וקל לשאת אותם.

כך דיקטפונים שימשו אנשים ללמוד, לשמור זיכרונות ולתעד פגישות.