דלקת כבד

דלקת כבד (הפטיטיס) היא דלקת של רקמת הכבד. הגורמים כוללים נגיפים, שתיית אלכוהול כבדה, תרופות ורעלים, הפרעות מטבוליות ומחלות אוטואימוניות.

התסמינים כוללים עייפות, חולשה, כאבי בטן ופרקים, הקאות ואובדן תיאבון. השתן יכול להיות כהה והעור והעיניים עלולים לצהוב (צהבת). הכבד עלול לגדול, ועלולה להופיע חום. צורות כרוניות עשויות להתחבא זמן רב ולהתגלות רק אחרי שחמת, החלפת רקמת הכבד ברקמת צלקת. במקרים קשים יכולה להופיע אנצפלופתיה (פגיעה במוח שמשנה התנהגות או מצב הכרה).

הפטיטיס נגיפי אחראי לרוב המקרים החריפים. רוב המקרים נגרמים על ידי נגיפי A, B, C, D ו‑E.

הפטיטיס A הוא נגיף RNA שמועבר בדרך צואה-אוכל או מים מזוהמים (מעבר בצואה דרך מזון/מים). הוא בדרך כלל חריף ואינו הופך לכרוני. זיהום יוצר חיסון טבעי. יש חיסון פעיל וסביל. בישראל חוסנו ילדים בחיסון הפעיל משנת 2004; בעת הגיוס מקבלים חלק מהמתגייסים חיסון סביל. הטיפול הוא תומך, מנוחה והרבה שתייה. שיעור התמותה נמוך; קבוצות בסיכון הן ילדים קטנים ומבוגרים מעל 50.

הפטיטיס B הוא נגיף DNA. הוא יכול לגרום למחלה חריפה וגם לכרונית. ההדבקה נעשית דרך דם, יחסי מין או מהאם לעובר (העברה אנכית). כ‑95% מהנחשפים מייצרים נוגדנים ומתגברים; כ‑5% הופכים לנשא כרוני. כשל כבדי חריף נדיר אך חמור. קיים חיסון פעיל, שנכלל בשגרת החיסונים בישראל משנת 1992. טיפול כולל אינטרפרון אלפא, אדפוויר ולמיוודין.

הפטיטיס C הוא נגיף RNA שעובר בעיקר דרך הדם וגם מהאם לתינוק. אין חיסון זמין. רבים יפתחו זיהום כרוני, והרבה מהמקרים הכרוניים מתקדמים לשחמת. הפטיטיס C הוא סיבה מובילה להשתלות כבד ועולה הסיכון לסרטן הכבד אחרי שנים רבות. עד 2010 הטיפול הסטנדרטי כלל ריבווירין וזריקות פגאינטפרון למשך חצי שנה עד שנה. ב‑2011 נוספו תרופות נוספות (Telaprevir ו‑Boceprevir). ב‑2014 נכנס טיפול חדש בתרופות ממושבות (exviera ו‑viekirax) בבתי חולים בישראל.

הפטיטיס D יכול להתקיים רק כאשר יש גם הפטיטיס B. הפטיטיס E דומה ל‑A, אך עלול להיות חמור אצל נשים בהריון ונפוץ אזורים מסוימים, למשל הודו. זוהה גם נגיף G.

נגרמת משתייה ממושכת של כמויות גדולות של אתנול (האלכוהול במשקאות חריפים). היא יכולה להתחיל עם חום, הגדלת כבד וירידה בתפקוד הכבד, ובהמשך להוביל לשחמת. הפסקת שתייה משפרת מצבים רבים, אבל לעיתים יש נזק קבוע. הערכה גסה: אחד מכל ארבעה שותים באופן כבד ל‑10, 15 שנה יסבול מרמה כלשהי של הפטיטיס אלכוהולית.

תרופות רבות עלולות לפגוע בכבד. המהלך תלוי בתרופה ובתגובה של החולה. לכן חשוב מעקב אחרי תפקודי הכבד במהלך טיפול תרופתי.

מחלות כמו וילסון (אגרגציה של נחושת) והמוכרומטוזיס (אגרגציה של ברזל) עלולות לגרום לנזק ודלקת בכבד.

חסימה ארוכה של דרכי המרה, למשל על ידי אבן או גידול, גורמת להצטברות נוזל מרה בכבד ונזק לתאים.

זוהי מחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את הכבד. היא נפוצה יותר בנשים צעירות. המקור הוא כנראה גנטי. האבחון מבוסס על שילוב בדיקות, מעקב וניקוד קליני, ולעיתים ביופסיה של הכבד משמשת לאישור. הטיפול הוא מדכא חיסון: קורטיקוסטרואידים (נוגדי דלקת) ולעיתים אזתיופרין. מעקב תדיר מאפשר חיים תקינים לאורך שנים. בחלק מהחולים מתפתחת שחמת, ועד אז השתלת כבד היא אפשרות אך קיימים סיכונים של התקפה אוטואימונית על הכבד המושתל.

אין בדיקה יחידה שמאשרת את המחלה. נהוג שימוש בשיטת ניקוד עם כמה משתנים, מעקב ארוך ולקיחת ביופסיה במידת הצורך.

הטיפול תלוי בסוג ההפטיטיס. הפטיטיס נגיפי מטופל באנטי‑ויראליים ותמיכה; הפטיטיס B ו‑C זוכים לתרופות ספציפיות. ההפטיטיס האוטואימונית מטופלת בדיכוי מערכת החיסון. גם חיסונים קיימים נגד A ו‑B.

(מידע על תרופות ואישורים הוזכר לפי נתונים קיימים בטקסט המקורי.)

דלקת כבד, או הפטיטיס, היא כשל שבו הכבד מתנפח ונפגע. הכבד עוזר לנקות את הגוף ולשמור על אנרגיה.

אנשים חולים עלולים להיות עייפים, לבכות כאבים בבטן או לא לאכול. העור והעיניים עלולים להצהיב. השתן יכול להיות כהה.

יש נגיפים שמדביקים את הכבד. הנפוצים הם A, B ו‑C.

מועבר דרך אוכל או מים מזוהמים. בדרך כלל חולפים ומי שהחלים מקבל הגנה לכל החיים. יש חיסון.

מועבר דרך דם, יחסי מין או מהאם לתינוק. רוב האנשים מבריאים, אבל כמה נשארים חולים לאורך זמן. יש חיסון.

מועבר בעיקר דרך הדם. אין חיסון, אבל יש תרופות שעוזרות להילחם בנגיף.

שתייה בעלת כמויות גבוהות של אלכוהול עלולה לפגוע בכבד. הפסקת השתייה עוזרת בדרך כלל.

חלק מהתרופות יכולות לפגוע בכבד. גם מחלות שמערימות מתכות (כמו נחושת או ברזל) עושות נזק.

במחלה זו מערכת החיסון תוקפת בטעות את הכבד. מטפלים בדרך כלל בתרופות שמרגיעות את המערכת החיסונית.

אבחון נעשה על ידי בדיקות דם ולעיתים לקיחת חתיכת כבד לבדיקה במעבדה. טיפול תלוי בגורם: תמיכה, חיסון, תרופות אנטי‑ויראליות או תרופות שמדכאות את המערכת החיסונית.