דמא בן נתינה

דמא בן נתינה הופיע בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי כמופת לכיבוד הורים. דמא היה גוי (אדם שאינו יהודי) ומנהיג בעיר אשקלון.

הסיפור המוכר מדבר על חכמים שיצאו לחפש אבן ישפה לחושן של הכהן הגדול. חושן = לבוש מיוחד של הכהן הגדול שעיטר אותו באבנים. הם הגיעו אל דמא כדי לקנות את האבן, אך הוא סירב להוציאה מהתיבה שבה נשמרה. הוא חשש שהוצאת האבן תעיר את אביו; בתלמוד מובאת מחלוקת על פרטי המקרה (מפתחות, כרית או רגליים על התיבה).

החכמים העלו את המחיר שוב ושוב, אבל דמא לא קיבל תשלום. לבסוף הביא להם את האבן בעצמו וטען: "מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות כסף?", כלומר, לא יהפוך את כיבוד אביו לעסקת כסף. בעקבות זאת נולדה בעדרו פרה אדומה. פרה אדומה = פרה מיוחדת שנדרשת בטקסים בבית המקדש. החכמים חזרו ורכשו את הפרה בכסף רב. התלמוד מוסיף שבמקרה שגוי עושה מה שאדם מצווה לעשות, זה ראוי להערכה גדולה עוד יותר.

סיפור ידוע נוסף מתאר את דמא בלשכת נכבדי רומא. אמו, שהייתה חולה בנפשה (מחלה נפשית), נכנסה וקרעה את בגדו ומעל לכך הושפכה בפניו בושה. דמא שתק ולא השפיל או גער בה, כדי לכבד את אמו גם בפני הציבור.

בשנת 1999 יצא סרט על דמא בן נתינה מאת האחים יהודה ואברהם גרובייס.

דמא בן נתינה הוא דמות מהתלמוד. התלמוד = ספר חשוב של חכמים. דמא היה מנהיג בעיר אשקלון. הוא לא היה יהודי. גוי = אדם לא יהודי.

החכמים חיפשו אבן מיוחדת לחושן. חושן = חלק מלבושו של כהן חשוב. דמא מצא את האבן ולא רצה לתת אותה כי זה יעיר את אביו. הוא סירב לקחת כסף. הוא אמר שאי אפשר לקנות את כיבוד האב בכסף.

מאוחר יותר נולדה בעדרו פרה אדומה. פרה אדומה = פרה מיוחדת שנחוצה בבית המקדש. החכמים קנו אותה בכסף רב.

במקרה אחר, אמו של דמא שהייתה חולה בנפשה נכנסה ומילאה את החדר בבושה. היא קרעה את בגדו וגרמה לו לכאב. דמא לא גער בה. הוא כיבד אותה למרות הכול.

בשנת 1999 הופק סרט על דמא בן נתינה על ידי האחים גרובייס.